לאום היום

קיימות שתי אסכולות באשר לשורשי תופעת הלאומיות וכל אחת מהן מתארכת את הופעת התופעה לתקופות שונות. האסכולה המודרניסטית טוענת שהלאומיות היא אידאולוגיה מודרנית שהתפתחה החל מסוף המאה ה-18 והגיעה לידי גיבוש במהלך המאות ה-19 וה-20. לעומתה, חוקרים אחרים טוענים שניתן למצוא שורשים לתופעת הלאומיות בתרבויות אתניות קדומות. על פי חוקרים אלה, זהויות לאומיות מהעת העתיקה ומימי הביניים שבו והתגבשו ועוצבו מחדש עם ההתעוררות הלאומית המודרנית. על פי תפיסה זו, העם היהודי, למשל, הוא דוגמה מובהקת לקיומה של לאומיות ששורשיה אלפי שנים לאחור, לאומיות שנעקרה מהופעה הטבעית שלה כמדינה ריבונית, וחזרה ונבטה משורשי המסורת הלאומית והדת היהודית ששמרה את גחליה בהיעדר ריבונות, והתגלגלה לתנועה לאומית המודרנית – הציונות, שהבשילה לכלל מדינת לאום במאה ה-20. ויקיפדיה.

ואז מה קרה? זהו? לא מספרים מה קורה לה במאה ה21 ואיך קוראים לזה? הציונות היא תנועה לאומנית שנוצרה בגרמנית על ידי הרצעל, שביידיש זה "לב קטן". ממש באותו זמן, ובאותן שכונות בורגניות ובאותן קומות באותם בניינים נוצרו תנועות לאומיות אחרות. הם השתמשו באותם מינוחים גזעניים, אירופו צנטריים, אוריינטליסטים ושונאי זרים. גם פה בארץ, השימוש במונח "גזע" היה שגור בפי כל, ואת העלייה הערבית יהודית כינו "זוהי עליית גזע שלא ידענו כמותו בארץ" (אצל סמי שלום שטרית "המאבק המזרחי בישראל", ע"מ 61).

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא – רדיו תרבות ומציאות אתגרית

על גבורת הסרבנים הסורים,

כתבה מתאריך: 26 בדצמבר 2011

ועשרת אלפים העריקים מהצבא. חבל על האלפים שמותם תחת ידו של אסד היה נחסך אם ה"בוקר טוב אליהו" היה קורה קצת קודם. כך אצלנו, במדינה השכנה, קם גיבור חדש, המחדש את המונח 'גיבור', הנאנס לעייפה, ומסרב לשרת בצה"ל בגלל שורת החקיקות החדשות. ושאר גיבורים, שכמו בשיר של עומר סולימאן בדבר גבורת מנהיגו הדמשקאי, ששידרתי פה לא מזמן, כך גם נתניהו שלנו גיבור, והרים בזרת אחת, עם קצת עזרה מדן כנר, את כל טקס הזיכרון לחללי שריפת הכרמל.
כך ארץ נהדרת במערכון המצורף:
וערוץ עשר, בנשימתו האחרונה, מוציא לאור כתבה מעמיקה ומקיפה אודות אותו ירי בכינון ישיר :
ועוד גיבורים, מסוגים שונים של סרטים מצויירים, או מהחיים
ומלחין יקר, מעבד ומבצע, הד"ר ניזאר רדוואן ,המנצח של הפילהרמונית של נצרת בדיסק אישי נהדר.
לחנים מקורים של ניזאר רדוואן, והן של האחים רחבאני, סוהיל רדוואן וסורי עממי. הריעו.
1. סילואן
2. Haifa Nizar Radwan Haifa Traditional
3. Nissan (April)   Nizar Radwan Haifa Traditional
4. Oud Improvisation And Samai Hijaz Kar Nizar Radwan
5. הי יו יה
6. Folklore Songs – Ya Loor (Addressing A Girl Named Loor), Ya Mayilah (Addressing A Dancer), Rahabani Brothers (Lebanon), Abn'a Saffi (Classmates), Suheil Radwan Rahabani Brothers, Suheil Radwan
7. Zikrayat (Memories) Riyad Al Sunbati
8. Improvisation On Hal Asmarani Alloun (The Dark Coloured) Syrian Folklore

שירת הנשים עדיין מחזיקה בשיא הרלוונטיות, לא יזיק לפרחחי הימין לשמוע קצת טון אימהי.

כתבה מתאריך: 15 בדצמבר 2011

את הכותרת האימתנית מכולן תרמו שדי הימין. (תזכורת לשדים למטה, מידיו של ג'ים הנסון ופיו של ג'ון הארט) הם אלו שצבעו את השמיים באדום ושחור, כמו מפוח ששיך לסירת גומי קטנה במקור, הם מלבים את האש בגחל הכי רושפת.

אולי זה מה שחסר, זו הבעיה שם: העדר נוכחות נשית משגיחה.

אבל בינינו, הם לא מעניינים יותר משירת נשים. מבחינת פרפורמנס, זה עלוב. איך שלא נסתכל על זה, ביחס לעבר, בהווה, או בעתיד, כשכולנו ניכתב בהיסטוריה. אני אפילו שמח לאידם של המתנחלים המתונים, שהאמת עליהם נחשפת על ידי ילדיהם, נעריהם ושאר מריעין בישין. אין להם דבר וחצי דבר איתנו. כיום מצבם הוא שהם סיגלו לעצמם שפה ומניירות ישראליות, אבל בעיקר מייחצנים תפיסה חברתית ותרבותית אמריקאית נמוכה, שלא מושכת אותנו בכלל, אנו תושבי המזרח התיכון תחת שלטון ישראל.
מה שיפה הוא שהצבא והביטחון מעולם לא נראו רע יותר. ולא לא נשכח את "דנה המושבניקית שיכולה לשיר בלי בגדים", של מדוודב, אה ברק. לא, לא ברק. מי המדוודב שלנו?

שאלנו עצת מומחה מפי קומיסר סוסו מצמד הFFFאורקסטרה, הלא הוא בני אלדר מיודעינו. ריחפנו על פני מספר נושאי אקטואליה תוך ניצול המרחב הציבורי לשיחה אינטימית של געגועים. כמו כן, דיווחנו על ההופעה הבאה שלהם.
נשים מצפון אפריקה. פלייליסט מרגש בתוכנו ובעיתויו, 13 שירים מידיו של אופיר טובול, האיש מאחורי קפה גיברלטר http://cafe-gibraltar.com/. (אפשר לדפדף בין הזמרות בפינה השמאלית-תחתונה של העמוד).
וקצת על איזה דמיון אפשרי בין לחנים ומלודיקת שירה וסילסולים במוזיקת גראנג' ובין שירת כמה מן הנשים הערביות שבפלייליסט. משהו זועם בקולן. כל ע' באה כמו דיסטורשן כבד. ואולי בין נפלטי מערכת החינוך האמריקאית ומדוכאות הפטריארכיה הערבית? ואולי במקרה שמעתי את Would של אליס אין צ'יינז, אותה להקה אגדתית מסיאטל בשנות התשעים, ב88fm, אצל נותן ברוק, או רוקר טוב, או אולי נעים בכביש? ואז את הפלייליסט של אופיר, שלוש עשרה נשים מצפון אפריקה. מי מביא אותן לכאן?? וזה הגניב אותי. אולי.

14.12.11

1.אלי רוזן – ב' זה بيت

.2 Fatima Tachtoukte 2010 -Wayli Wehdy …-5:22

.3 Alice In Chains -Would_ 3:28

.4 chikha rabia touche hbibi touche 4:19

.5 Ouleya Mint Amartichitt 5:33

.6 Aziza Brahim -DIOS MIO 2:14

.7 Malouma -Yarab (mauritanie) 5:05

.8 Mariem Hassan- La Tumchi Anni 5:01

.9 Guy Elhanan & Dan Karger – netulei 32trump

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1589961

שירת הנשים עדיין מחזיקה בשיא הרלוונטיות, לא יזיק לפרחחי הימין לשמוע קצת טון אימהי.

כתבה מתאריך: 15 בדצמבר 2011

את הכותרת האימתנית מכולן תרמו שדי הימין. (תזכורת לשדים למטה, מידיו של ג'ים הנסון ופיו של ג'ון הארט) הם אלו שצבעו את השמיים באדום ושחור, כמו מפוח ששיך לסירת גומי קטנה במקור, הם מלבים את האש בגחל הכי רושפת.

אולי זה מה שחסר, זו הבעיה שם: העדר נוכחות נשית משגיחה.

אבל בינינו, הם לא מעניינים יותר משירת נשים. מבחינת פרפורמנס, זה עלוב. איך שלא נסתכל על זה, ביחס לעבר, בהווה, או בעתיד, כשכולנו ניכתב בהיסטוריה. אני אפילו שמח לאידם של המתנחלים המתונים, שהאמת עליהם נחשפת על ידי ילדיהם, נעריהם ושאר מריעין בישין. אין להם דבר וחצי דבר איתנו. כיום מצבם הוא שהם סיגלו לעצמם שפה ומניירות ישראליות, אבל בעיקר מייחצנים תפיסה חברתית ותרבותית אמריקאית נמוכה, שלא מושכת אותנו בכלל, אנו תושבי המזרח התיכון תחת שלטון ישראל.
מה שיפה הוא שהצבא והביטחון מעולם לא נראו רע יותר. ולא לא נשכח את "דנה המושבניקית שיכולה לשיר בלי בגדים", של מדוודב, אה ברק. לא, לא ברק. מי המדוודב שלנו?

שאלנו עצת מומחה מפי קומיסר סוסו מצמד הFFFאורקסטרה, הלא הוא בני אלדר מיודעינו. ריחפנו על פני מספר נושאי אקטואליה תוך ניצול המרחב הציבורי לשיחה אינטימית של געגועים. כמו כן, דיווחנו על ההופעה הבאה שלהם.
נשים מצפון אפריקה. פלייליסט מרגש בתוכנו ובעיתויו, 13 שירים מידיו של אופיר טובול, האיש מאחורי קפה גיברלטר http://cafe-gibraltar.com/. (אפשר לדפדף בין הזמרות בפינה השמאלית-תחתונה של העמוד).
וקצת על איזה דמיון אפשרי בין לחנים ומלודיקת שירה וסילסולים במוזיקת גראנג' ובין שירת כמה מן הנשים הערביות שבפלייליסט. משהו זועם בקולן. כל ע' באה כמו דיסטורשן כבד. ואולי בין נפלטי מערכת החינוך האמריקאית ומדוכאות הפטריארכיה הערבית? ואולי במקרה שמעתי את Would של אליס אין צ'יינז, אותה להקה אגדתית מסיאטל בשנות התשעים, ב88fm, אצל נותן ברוק, או רוקר טוב, או אולי נעים בכביש? ואז את הפלייליסט של אופיר, שלוש עשרה נשים מצפון אפריקה. מי מביא אותן לכאן?? וזה הגניב אותי. אולי.

14.12.11

1.אלי רוזן – ב' זה بيت

.2 Fatima Tachtoukte 2010 -Wayli Wehdy …-5:22

.3 Alice In Chains -Would_ 3:28

.4 chikha rabia touche hbibi touche 4:19

.5 Ouleya Mint Amartichitt 5:33

.6 Aziza Brahim -DIOS MIO 2:14

.7 Malouma -Yarab (mauritanie) 5:05

.8 Mariem Hassan- La Tumchi Anni 5:01

.9 Guy Elhanan & Dan Karger – netulei 32trump

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1589961

האווז (גנץ) והא"ב (רא"ל אופס ברח לי) בצלילה עמוקה לביוב

כתבה מתאריך: 08 בדצמבר 2011

לילה, עמק קאלוניה. האורות ממבשרת ציון, ומהמונית שמחכה לי. ח'ליל, הנהג. זקן, שפוף ומקומט, צורתו כצורת תבנית של מושב הסקודה, והוא רק בן 49. ממזרח ירושלים, לפי המבטא, ואנחנו משוחחים לאורך הדרך על הכל, פינג-פונג של נושאים מקומיים, בפי שני נוסעים מקומיים. על איזו דרך עדיף לקחת, על איזה מחסום בכניסה, ואיזה ביציאה, על אמריקאים בהתנחלויות ואמריקאים יורדים מכמה כפרים מסביב, פלסטינים עשירים, שכונה טובה, יפהפה שם.
אני מתרווח וכבר כמעט משוכנע שההרפתקאה הזו, לא תתחיל במחסום. מדי פעם, כמו בעליות וירידות חדות שהבטן התחתונה מתכווצת, הפחד מהמחסום עולה ומציף אותי עד תנוכיי, מחזיק אצבעות בידיים וברגליים. כך עברה שעה קלה, שיחה קלה, et moi j'ai un ptit bout d'teuchi sur moi
קצת אחרי אריאל, נפרש בסיס צבאי ענקי בעמק, מואר באורות כתומים, ובלב העמק מעגל תנועה. רגע לפני המעגל, בהפתעה מוחלטת, מופיעה מכונית אזרחית מולנו, ומתוכה מזנקים שני גברברים באמששסרים ואיזו גוצה גם, מבטה חמור סבר. האחד היה ערס, עם כתם לידה או כוויה גדולה על חצי פרצוף, והשני שהיה בכיר יותר, מחוייך ונינוח עם ר' מתגלגלת.
ג'יריאס ומג'די באו לאסוף אותי מתחנת המשטרה הקפואה, בטון-גדרות-ג'יפים מזעזעים-אוטובוסים והעשן שלהם, וקור קור קור אימים. נכנסנו לשכם בדיוק באותה הדרך, נראית כמו עמאן, כמו רמאללה, כמו בית הכרם, כמו וואדי עארה. המון בניינים פעורי חלונות שחורים מביטים בפיות שחורים אלינו נכנסים אליה, ומגיעים למלון אל קסר, הארמון.
רועי מחכה לי שם בפיג'מה סקסית ואנחנו מתחבקים כמו זוג קמארדים בסרטים על הכיבוש הנאצי של פריז, מאושרים מאיך הערמנו עליהם.
איהאב מספר לי איך הפך ממדריך תיאטרון לנוער עבריין, לעוזר במאי תיאטרון, לבמאי, ולמתופף במספר הרכבים, וכל זה עם אישה וילדות, והיום הוא כותב ונוטע בי תקווה. אני כבר שוכח איפה אני, וניכר שוב רק כשהולך לישון כי קר באופן אחר, ה'ארמון' מספק לנו תנור סלילים של שנות השמונים, והוא בצד של רועי. אני מביט מהחלון לאורות העיר הנפרשים על שני הרים ועמק. אני חולם צה"ל מפציץ אותנו בטעות. "מבצע טעות". בבוקר, אנחנו נוסעים לאתר הצילומים, הכניסה לכפר עסיר א שמאלייה. שם, במשך ארבע שעות, צילמנו סצנה, מול הבמאי הלבנוני הנודע, זיאד דווירי
שאחראי גם על יצירת המופת הזו, west-beirut
וגם היה עוזר במאי ראשון לטרנטינו. שווה?
אני ואורן, במדים, אפודים ומקוצרים מפלסטיק, ומצרפים אלינו עוד כמה מבני הכפר, באותם מדים, באותו צוות. עשרות מאנשי הכפר מתאספים ומהווים קהל במשך כל היום.
זה תיאטרון ראוי בעיני. כמו התיטארון האנתרופולוגי של אוג'ניו ברבה, רק עם סרט והפקה, שזו אינה אלא סצנה אגבית בו. כעת, מנקודת המבט המצומצמת שלי, החוויה היתה תיאטרלית, גם המצלמות והצוות היו דמויות. כשייצא הסרט, "the attack", ודאי אשכח כבר את החוויה התיאטרלית הזו, המחממת לב, מקרבת גופים ונשמות,  ונוטעת שדות תקווה אדירים עד מעבר לאופק.
  1. London's Burning /Clash 2:11
  2. ne me quitte pas polanit /Oh Land 4:30
  3. My name is carnival /Jackson C. Frank 3:48
  4. _faith_no_more_-_ 3:32
  5. Don't Explain /Nina Simone 4:20
  6. Sans Histoire /Amazigh Kateb 4:16Guy Elhanan

שירת נשים לעד

בתכנית הזו, בלייב, יצא לי שיטוט בין מחוזות נשיים ואחרים, מרגע תחת בניין פינסקר 11 שאוכלס בפליטי האוהלים, תחושת כאב מיוחדת לאם חד הורית שהתראיינה איפשהוא.

http://allforpeace.org/heb/guy1122011/

פינסקר 11

-סליחה, יודע מי בעל הבית?

-לא, וואללה, לא יודע

-לא קנדי, משהו מקנדה?

-אולי

-כאן היו אנשים מהרחובות (מהאוהלים יעני
ג"א)?

-בדיוק בגלל זה אני סוגר

-וואללה

-קודם לא היו כאן שיפוצים..?

- אין שיפוצים

-אין שיפוצים.

ואף אחד לא גר פה?

-לא יש בפנים שומרים

-וחוץ מהם?

-יש מישהו גר

-ואתה יודע משהו על האנשים שבאו לפה ועזבו?

-אני רק פה כדי לסגור.

מכאן לידיעה מדגדגת מפי שר החוץ האיסלנדי:
איסלנד מכירה במדינת פלסטין. כיאה, תופיע ותעלה ביורק עם השיר המופלא שהיא חולקת עם
עומר סולימאן, הסורי, שהשמעתי בעבר בשיר הזה, בשיר חתונות, ובשיר הלל לחאפז אל אסד,
ככה"נ בהזמנה.

עירית
לינור מלווה אותי בגל"צ, בדרך לאולפן, ומלכלכת על הפסיכולוגיה, על טרנד הבחירה
במקצוע זה על פני מקצועות רפואה אמיתיים, ואני נזכר במשאת נפשן של נשים רבות,
"להיות כמו הגברים", שהעירה אולי אליס מילר כשהתעקשה להיות טייסת, וגם עירית,
רוצה להיות מיכאל בן ארי, או כצלה? (שזה חתלתולה ברוסית).

מכאן
לנשיא אוקראינה, המתועב במערב בגין מעצר יוליה טימושנקו, יו"ר האופוזיציה, שבא
אלינו בזרועות פרושות לחיבוק מהדוד הדוב הטוב שלנו, איווט, וגם מהמדוודב שלו, כפי שמספרים
שני חיילים רוסים שאולי נפלו מהמשאית שלו, הלא אלו לוחמי יחידת העילית האף.אף.אף, פאקינג
פנטסטיק פאקס אורקסטרה, שהתגלגלו מן הביבים אל בימת אנא לו'לו, ביפו.

יופיעו
בקרוב שוב, בלבונטין, בני אדלר מיודענו וחבר פרלמוטר הם מאסטרו ולנטינו וקומיסר סוסו,
כדאי.

נבי סאלח מעסרה בלעין נעלין שיח ג'ראח סילוואן.
הפגנות בימי שישי, מעצרים ליליים, פריצות לבתים, ילדים בוכים, מעצרים, בקצב הזורנה
האלקטרונית של עומר סולימאן.

לרקע
קולות הנשים העולים בתכנית החיה הראשונה שלי, אני נזכר שכשהתוודעתי למוזיקה ערבית,
בפריז, היה זה דרך זמרות. אום כולת'ום, פיירוז, איסמאהאן, ואז קמיליה ג'ובראן, שאדיה.
ורק מאחוריהן מצאתי את האחים רחבאני, את עבד וואהב, ואני זוכר שאמרו לי בגם באסלאם
קול אישה הוא ערווה, ושגם שם מהביטוי הזה מבינים שערווה זה רע..אום כולת'ום היתה בת
של מואזין, והיא שברה גם הטאבו הזה וגם את הטביעה את כניסת המוזיקה הערבית לעידן השיעתוק
הטכני בתקליטיה, מה שאיפשר לה לשיר עשר דקות, לצד של תקליט, ולא חמישים בחמארות של
קהיר. פמיניסטית.

ובינתיים, קק"ל כמו נתפשת במבושיה,
בחצר צדדית בדרום תלביב, בזרועותיו המסוקסות של אלעד. סליחה, אלע"ד. היא מפנה
את משפחת סומרין מביתה בסילוואן הצמוד למוזיאון.

טום
וויטס שר לאשה הכרוכה אחרי נהג משאית, אני תהיתי בריקבון שכבר הראה פניו בגשר המיתרים,
הנאונים החסרים שהופכים הגשר למין חיוך של שיכור אחרי קטטה, ועל התכנית המתממשת חרש
לבנות גם באיזור נחל קידרון שבמזרח וזו המכונה ספדיה, על אפם וחמתם של התושבים או של
ירוקים שניצחו או הארכיאולוגים שמאבדים את יושרת המקצוע שלהם, כה מגוייס ומנוצל ומופעל
על ידי כוחות הכסף ו/או הדת.

אלמוג בהר, אגב, כותב כל כך יפה.

ובסוף,
שיר שלי. רכבת שמו, והיה מגיע לו גם סרטון אנימציה כדי שיהיה מובן, שבו רכבת תחתית
יושבת ובולסת את הפיח העולה מגלגליה, ואני בקרון, בבטנה. הקלטנו אני ודן קרגר, ודן
הוסיף צילילי רקע טיפטופיים ממחילות בניו יורק.

תודה
על התמיכה

גיא

השבוע בעיקר שירים

כתבה מתאריך: 16 בנובמבר 2011

השבוע הזה התאפיין בציון המעבר בין עונת הסתיו ("אין אצלנו"…) לחורף ("גם כן חורף…"), במוקדים שונים ברחבי גופי (נחיריים סתומים, חזה צורב, שיעול יבש ולח לסירוגין, וצונאמי של מוחטה) בשלל טקסים ואירועים ססגוניים אך צפויים מאד, כמו בכל שנה, רק טיפה יותר גרוע. ממש כמו טקסי חג השבועות  או יום רבין, המסמלים כידוע את המעבר בין העונות (אמא, מה זה רבין?)    ….וכתוצאה מהתקררות ארורה זו, שתקפה אותי נקודתית בין מחסום א-ראם למחסום קלנדיה בליל שישי עת צולמתי במדי צבא ההגנה לכיבוש, והצטננתי, ולכן לא יישמע קולי העכור בתכנית זו אלא לכמה הבלחות, ואניח לכם להנות מהמבחר המוזיקלי שנרקח על פני שבועיים (היה עיד אל אדחה).

אולי רק ארחיב קמעה בדבר כמה נושאים שמולמלו חרש בינות השירים:
כמובן שאתעניין ואדווח בשבוע הבא, אך למרימי הגבות שביניכן/ם, כן, אריאל זילבר אשכרה שיחרר שיר בשם "כהנא צדק". פריטתו הייחודית על הפסנתר המקפצת ומדלגת דה-דו-די, די-דו-דם, נדמית כיום בעיני לנערה מסכנה כבולה בשלשלאות, שמכריחים לרקוד בפני מפלצות, כמו פרינסס לאה מול ג'אבה דה האט במלחמת הכוכבים. עצוב כל כך.
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=846871&sid=126
זהירות, חומר קשה לצפייה : http://www.youtube.com/watch?v=2CWWnIzWC7s

על הנזיפה בבידרמן/הארץ/המדינה
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1563897

ומזל שיש תרבות מחאה, גם בלי זילבר:
על רוכבי/נוסעי/נושאי החופש:
http://www.avaaz.org/he/palestine_freedom_riders/?fGzuhcb&pv=48
על איזה סטייט יוניברסיטי נידח באמריקע :
http://www.youtube.com/watch?v=k-QqnRj8Ax4&feature=player_embedded
וכמובן, מופלאה, רפיף זיידה:
http://www.youtube.com/watch?v=aKucPh9xHtM&feature=autoshare

ולקינוח, רעיון: דמוקרטיה ישירה. אם לא עכשיו, אי מתי?
http://news.walla.co.il/?w=%2F%2F1874566

1 She Stole the Blush    Tom Waits
2 המהפכה לא תשודר בטלויזיה    סגול 59   אוהלים אדירים
3 Sun King    The Beatles
4 Immigrant Song    Minimal Compact
5   Youssef avado    Solo en mi cabeza
6   Youssef avado      Solo en mi cabeza
7     Sasha & Matti
8 GEORGES BRASSENS – je me suis fait tout petit
9 Hell Broke Luce    Tom Waits
10 Talking at the Same Time    Tom Waits
11 Oursoul    Hindi Zahra
12 Kiss & thrills    Hindi Zahra
13 Imik si mik    Hindi Zahra
14    Yousef avado

שטיח מעופף

כתבה מתאריך: 02 בנובמבר 2011

עם פידא שששוחררה ממעצר וממעצר בית, עם עזיז ששב לארצו טרם ישוב לנכר ועם אלבום חדש של טום וויטס (ותודה לבני), איך אפשר לפספס?

עזיז נשא אותנו במבט-על לטורקיה ולקסמו של ארדואן המהלך על פני העולם הערבי, לסוריה עם הזמר המכשף עומר סולימאן שעשה דואט עם ביורק לפני שתי תכניות, שניתן למצוא אותו בספריית האוגנדה, גם בטריקו, והיום ישיר שיר הלל לנשיאו, בשאר, חביב העם. ממש כמו על שטיח מעופף.

עזיז בא מעיסאוויה, הכפר השוכן בצל האוניברסיטה העברית בהר הצופים. פידא מבית ג'אן, הכפר הדרוזי הצפוני, הגבוה בארץ, ששכל בנים רבים, חללים של זרועות הביטחון.

פידא, שאיבדה שני אחים, זכתה שיוסר מעליה אתמול איום מעצר הבית, לאחר ימים ולילות אצל הסוהרים, ביניהם בני הכפר.

ברכות לקוואמי ונדב רביד שנחלצו מגלי צבא ההגנה. באמת, זה הדבר הכי טוב שקרה לכם, ולנו, ואם לא תמצאו בית חדש, אז תקימו. עכ"פ, בכתבה הנרחבת בעיתון הארץ הצליחו להתעלם לחלוטין מטבע המעסיק של שני המנחים המופלאים ותוכניתם החיונית, מלבד הודאתו של פרידמן (קוואמי), שההודעה על הורדת התכנית "נעשתה בצורה הכי עדינה ומכובדת שאפשר". בסב-טקסט אנחנו רשאים לשמוע , "הכי עדינה שניתן לצפות מארגון ברוטאלי ורצחני כצה"ל". אמרתי רשאים? אבל חוץ מזה אפשר היה לדמיין שהם מורדים ע"י איזו רדיו נורמלי.

כמו כן צויינו נשות ירושלים השפויות במיזם חדש המתכוון לכבוש מחדש את המרחב החזותי בירושלים בתמונות נשים מהמרפסות, לא עוד פנים עקומות של דוגמניות בפרסומות בתחנות אוטובוס שרופות.

חוץ מזה, רציתי לספר לכן/ם על יום שעברתי בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, כשעירערתי על דו"ח חניה בלתי מוצדק.

וגם לשתף אתכם בתמונה שצילמתי ביום שחרורם של גלעד שליט ושבויי הכיבוש

אצל השופט שטרק, באולם מס 4 שבאחת הפינות של בניין ספרא, ישבה קצרנית ברום הדום לצד הכורסא הריקה של כבוד ה, ומתחת, עם העם, עו”דינית דתיה בהריון ובמנצ’יז, מלקטת פיסות זעירות מכיף כף. לפני היתה אחת שחנתה על מדרכה. היו לה המון תמונות, שפיתחה במאט עם מסגרת, של הרחוב ומכוניות אחרות שחנו כמוה. היא היתה חילונית, נראה לי, כי היה לה מכנס, אבל מהסוג הרחב שגם יכול להחשב חצאית שכן אין הוא מרשה את מחזה מתאר השוקיים, וגם סוג של גומייה לשיער, מאד מתרחבת, כמעט כיסוי ראש, אולי היתה בין דתיה לחילונית, וניסתה להסביר בעברית ללא מבטא אבל עם סינטקס אמריקאי, ואז המתינה לפאול. השופט יצא מלשכתו בגלימת באטמן, וכיפה סרוגה לראשו. הוא פתח בכמה מילים שמיד כמו יריקות ליחה סמיחה כמו חמאה שנמסה, וחשפו את מוצאו האנגלו סקסי. עם זאת העברית שלו היתה טובה, בכל זאת, שופט. נמלאתי חימה (חמאה?), והתכוננתי לירוק ארס לפניו, להשתלח בחיצי מילים ארסיות שירעילו אותו ואת התובעת והם יינמסו. התיק של החילוניה נמשך זמן מה, ובעצם רק דבר אחד היה שווה איזכור. היא טענה, והתנצלה שהיא משתמשת בקלף הזה כמו שאומרים, שהיא היתה בחודש השמיני להריונה, ולא מצאה חניה אז חנתה על המדרכה. בבוא תורי, המתנתי שיורשה לי לדבר, ומינפתי את זה. אמרתי שגם אני הייתי עם אישתי ההרה בחודש שמיני, שעצרנו לקנות משהו באנג’ל כדי להקל על הצרבת, על קטע עפר בין שפת הכביש לגדר אתר בניה, על רחוב בית הדפוס. השופט פול דווקא היה חביב אלי, אמר שהוא מכיר את האזור טוב, טען שיש כאן בעיה משפטית בנוגע לשלט שאכן ממוקם לפני הקטע, אך מתייחס לשפת הכביש ולא לשטח העפר שלידו. משום מה הוא גם היה צריך לשאול אם יש לעו"דינית התנגדות, והיתה לה לכלבה, אז היא קיבלה 45 יום להרהר. כל פעם שדיברה איתו, היא קמה והתיישבה שוב, קמה, אמרה מילה והתיישבה. טכנוקרטית. בפרוטוקול שניתן לי נכתבה עדותי כפי שאמרתי אותה. שבין הערייה ובין הקבלן ישנם כנראה אי סדרים שבגינם אין מדרכה עם סימון כראוי, ואני, האזרח הקטן, המורה, צריך לשלם.

קישורים : 972mag.com

שירים:
1.After You Die Tom Waits Bad as Me (Bonus Disc)  2011
2. Bashar Ya Habib Al Shaab Omar Souleyman Highway To Hassake – Folk And Pop Sounds Of Syria
3. A child Marcel Khalife with Ummaya Khalil
4. Tell Me Tom Waits  Bad as Me (Bonus Disc)  2011
5. Like Janis Rodriguez      Cold Fact

מתוך התכנית: "נטולי חרטא" עם גיא אלחנן, ללא קטגוריה

בכתבה זו צפו 32 גולשים.

כמה טוב שבאת הביתה- לך לעזה. LOL. תגיד, מה הקשר לאיזכור יחוסם הדתי/ חילוני /אתני של הדמויות בסיפורך?
ואיפה בדיוק הצלחת לאתר בסאב טקסט רימוז לרצחניותו של צה"ל? ואיך קוראים לבן שלכם?

הגיבו לתכנית באמצעות Facebook

א. מה הקשר בין היחוס האתני/דתי/חילוני לבין מה? גם אם השאלה מנוסחת בחופזה, אני מבין שצורם לך שאני מזכיר מציאות, אבל אותי זה מגניב שדמויות פועלות כעדרים – שבביה"מ ראיתי רק דתיים אמריקאים או ערבים מתחננים למורך לב. ממש כמו ברחובות שכונת בקעה. ציון המאפיינים החיצוניים של הדמויות זו בחירה אסטתית, דרך לומר מעט עליהם ויותר על המתבונן, לא טעים לך – אל תאכל, זו השריטה שלי.
ב. אם תקרא את הכתבה וודאי תבחין גם שהעיתון שכל כך נהנים לקרוא לו שמאלני מטייח נורא יפה את העובדה שאותו משפך משמש להשקיית "הקצה" והשקיית כל שאר פעולות צה"ל (כולל נוכחות מיותרת ומסוכנת של בנינו ואחינו הניצבים מהצד נבוכים בעת שהתגמחירים מחדשים את מסורת הפוגרום בג'ולוד או בענתות. שמאותו תקציב מממנים השלכת פצצות זרחן על ילדים, או כדורי גומי בראשם state of the art מה שנקרא. אין אבסורד גדול מזה בתרבות הישראלית : פסגת הרדיו, שיאי האלטרנטיבה המוזיקלית וההגשתית, וחידושי טכנולוגיית המוות – הולכים יד ביד. אל תדברו איתי על מחאה, בסדר ? (ע"ע שירו של קוואמי באלבום האוסף "אוהלים אדירים"). לא איתרתי את הסב-טקסט, זה אני, עם המטען האידאולוגי שלי ששומע את זה, וכך לתפיסתי כל אדם בר דעת יעשה אחד ועוד אחד ויבין שיש לברך על הושעת "הקצה" מצה"ל, ושכמה שיותר מהר ימוגרו כל ארגוני הטרור: צה"ל והשלוחות שיצר, חמאס או חיזבאללה, יותר טוב. מי יודע, אולי יש מקום יותר טוב למוזיקה אלטרנטיבית מחיק הצבא??!?
ג. ישי . .

.


One Response to “שטיח מעופף”

התרגשתי :) חלקתי את הרגע הזה בפייסבוק שלי.

התכנית הזו מוקדשת לפידא

כתבה מתאריך: 28 באוקטובר 2011

אולי כפיצוי על העברית שהיא לומדת לשנוא בטפסי בקשות הארכת מעצרה. אני מתנצל עליה, לא גידלתי אותה, זה עברית-עשב-שוטה.
במדינה בה אפשר להגיש ניירות למשהו שמכנים שופט, גם אם לא ממש האשימו אף אחד עדיין ברצינות, אלא רק בשביל הביטחון, אז למעצרים אין משמעות. המשמעות היא חטיפה באמצעים אלימים, של כארבעה עשר אזרחים, והחזקתם ללא הצדקה, ללא דיון, ללא תקשורת, ע"י המדינה.

אחרי ענתות, בין שוטרים במנוחה לחברי סולידריות ותעיוש, עוד פוגרום (צ'יק – הם קוראים לזה בטלויזיה!!) הפעם בווג'וד, הפריצים כן עם סנדלים, ותת מקלע, הקורבנות בפגיעות ראש ועוד, חברינו מלוחמים לשלום. איזה גנרל שהשתחרר מתפקידו בביצה של הגדה המערבית, לקח נשימה עמוקה, התנגב וגילה לנו, שתכלס, הצבא לא באמת עושה משהו לגבי הטרור היהודי.   אה..תיקן עבורו העיתונאי, הוא התכוון תג מחיר, סליחה, תודה.

ניר אורן, יו"ר פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, סיפר לנו על הימים האחרונים בהם ליווה את משפחתה של פידא, ועל הסיפור של המשפחה הותיקה במחנה השלום, שאיבדה שני בנים במשחק הקלפים עם המדינה, אחד במג"ב, אחד בגולני. ועל פידא, בתם של כאמל וסלמה, מבית ג'אן, המקום הכי גבוה בארץ (אם לא סופרים את הגולן, מוסיף העיתונאי המעצבן..).
פעם, פידא לקחה אותי ואת נעה לטייל, לראות את כף-הדב, פרח יפהפה שפורח רק שם.
עכשו בכלא השרון, או הדרים, כמו פידא נמקים שבויות ושבויי מלחמה של ישראל.
סתם לשם השוואה, תיכון עמל 1 בלוד, בו התחלתי ללמד השבוע, יושב בין כלא איילון וכלא מעשיהו.

אם כבר השוואה, אז תהיתי גם קצת בעניין שבואל סחיוסחורדר ומשפחתו, ששודרה כתבה חודרנית מאד אודותם, אולי כתבת פרידה שכן הכריזו שהם חוזרים להולנד. כתבו "ישראליות מזוקקת" בביקורת על הכתבה בעיתון, הסחיסחורדרים איבדו משפחה בסבארו, והלוחמים חלאות האדם המרצחים המתועבים המחבלים לוחמי החופש השבויים, שוחררו בשביל גלעד. הם גרים בשומרון. טוב, באו מהולנד. קיבלו סל קליטה בכניסה, ופיצויים מביטוח לאומי, רכב, מימון לימודים, טיפול פסיכולוגי לכולם, אתם יודעים, הערכה השלמה, ובעיטה ביציאה. כשהאחות של שבואל, שהיתה בהכנות לחתונה, גוזרת את תעודת הזהות שלה מול המצלמה, וילד הגבעות הבלונדיני תמה, יש בזה ריגוש מסויים, אני מודה. אבל אין לי דרכון הולנדי.

ולבסוף, נראה לי שהערתי את וולקן, למרות שאני יודע שהוא היה בעבודה. דיברנו שיחה מרעננת, סיפר על סרט של בוגר ספיר בו הוא משחק וכתב את הפסקול.

ריח טרי של דשא עירוני אחרי מכסחה בירושלים מתערבב עם ריח חמוץ מעשן ספרי הקודש מהמסגד שהוצת בטובא-זנגריה, זה מתחת לראש פינה.

כתבה מתאריך: 06 באוקטובר 2011

חמישה עובדי קבלן פלסטינים בגינון של עיריית ירושלים ושני מנהלי עבודה יהודים מדברים על המדינה שתבוא, על מטבע פלסטיני, על מחאת נהגי המוניות ועל מי יכול בלעדי מי, בעוד שמעון פרס, זה הנשיא, מגנה את תג המחיר על המסגד ביחד עם מנהיגי הדתות,
בעוד צעירי טובא משולחי רסן בכבישי הצפון ואהרונוביץ', זה שר המשטרה, מנהל נגדם מלחמה בנשק חם.

כולם מפנים זעקות חימה מאשימות כלפי רבה של העיר צפת, המסיט וממריד וקובע שיאים חדשים בשיח הגזעני היהודי מזה שנים. כמו במין ערכת פק"ל קפה שכזו, מדינה+צבא+שרות חשאי ומדיניות מיעוטים מפלה בתחומי חינוך, בריאות, ביטחון, ותשתיות, כנראה שקיבלנו גם על הדרך את הפטנט הנוצרי של תאי הווידוי: תמיד אפשר לגנות, ואז הכל בסדר. ולמילה הזו, לאקט ה"גינוי", כמו ה"התנצלות", יש ודאי תוקף משפטי, במשפט הבינלאומי והמקומי כאחד, כפי שהחוטא באמת חש הקלה ושנחמל לו לאחר הוידוי/התרנגול/הצום.
אותו שמעון פרס, שיאן המגנים, כיכב השבוע בסרט על פרשת קו 300. לאורך כל מהלך "הפרשה", מהרצח הברוטלי שביצעו אודי יתום (אח של דני) ועוד מישהו מהשב"כ של שני הנערים שנותרו, מהארבעה שהסיטו את מסלול האוטובוס לתוך עזה, במכות אבנים ומוט ברזל, אל הפללתו של הקצין השחום יותר, איציק מרדכי, שצולם ע"י אלכס ליבק מכה את השבויים, ששם מהר את סרט הצילום בגרב (איך אפשר לחיות בלי הרומנטיקה המערבונית הזו, תגידו?) דרך ועדות חקירה עקרות ועד לסגירת התיק המביישת, פרס, רה"מ דאז, עמד איתן ורגוע ומנע מהדמוקרטיה להתקיים.
עו"ד צעירה ויפה מהפרקליטות, דורית בייניש, ניסתה באבירות לחשוף את האמת. ללא הואיל. שנים אח"כ היא תצטט את פרס כאומר "לשב"כ יש חוק אחר", וכנראה פיסת תבונה זו לא חמקה מזכרונה כשפסקה שלוחמי מג"ב שרצחו את עביר עראמין בת העשר בענאתא, גם רוקדים לפי חוק אחר, אותו חוק, אין-חוק.
לעומתה, השופטת המחוזית אורית אפעל גבאי קבעה כי יש רשלנות מצד המדינה באופן ניהול התיק, ופיצתה את ההורים במליון וחצי שקל. 416.60 ש"ח לכל יום מחייה, בחישוב מהיר, לפי השער היציג של ערך הדם הפלסטיני במחשבון בג"ץ. הכל חוקי. חוקי זה טוב, ונכון. נכון?
כך גם לוחמי מג"ב מיאנו להגיב, כשחבריהם למיטת הקומותיים, תושבי ענתות, ערכו פוגרום בסמולנים ובערבים (תוך קריאות מוות לשניהם, מתועדים במצלמות), שבאו לסייע לבעל הבית לעבד את אדמותיו השדודות.
26 פצועים, וערוץ 2 מחפש להציג איזון – בין ה"פרובוקציה" (המילה העברית האהובה של ימינו, אולי אחרי "קונספירציה") שבלעבד אדמות שנלקחו בכח האין-חוק, באמצעות מעדרים ודגלי פלסטין, לבין תגובת הזעם הטבעית של תושבים תמימים, אבירי האפרטהייד הפיאודלי שלנו, "מתנחלים כלכליים", לא אלו עם הסנדלים.
מסתבר שחלקם גם שוטרים. אמרנו כבר שחוק זה אחלה…?
אבל יש גם דברים טובים…ליברמן לומד לשיר את התקווה, לטום וויטס יש שיר חדש, נולד לנו בן, קראנו לו ישי, ואשתי נהייתה אמא. שנה טובה, וגמר חתיכת עוגה.

1. PEARL_JAM_-_black_-_acústico

boikutt – Walle .2' مقاطعة – ولع

Tom Waits – Back in the Crowd .3
חדש!
4.     Idir    La France des couleurs

Ekh Lyuli Lyuli       The First Unternational  5.

Alaa Wardi – Ma3gool .6

בכתבה זו צפו 32 גולשים.

הכירו נא חבר חדש علا وردي:

כתבה מתאריך: 24 בספטמבר 2011

"אני עלא וורדי
יושב בסעודיה
אוכל, שותה, ישן
ומעביר את הלילה בפייסבוק
אני כל כך משועמם
שכתבתי את השיר הזה
יחד עם עוד שמונה שירים שזרקתי לזבלהחברה'! הצילוני
חברה'! תשיגו לי ויזה
חברה'! גיזרו שיערי לפני שאשתגעאני גר בריאד כבר תשעה חודשים
ולא ראיתי בנות מזמן
רציתי לנסוע לקנדה
אבל סרבו לתת לי ויזה
האיש אמר לי "לך מפה איראני מעאפן"
אמרתי לו  ש*₪^%$%$##@@@!!!
הבינו את הרעיון…"
עלא וורדי זורח עלינו כמו השמש שמעולם לא קיימה את הבטחתה, וזה רועי שהסב את תשומת ליבי כאומר, תראה איזו זריחה. אז מה אם הוא איראני, בריאד, מירדן, אז מה. כאילו שהשמש סובלת מקיפוח כי היא באה מהמזרח.
כמה נערי שיח' ג'ראח, שישבו על אחת המדרכות הנדירות במזרח ירושלים, תחת קרע בענן שעשועי הדיפלומטיה של הכרזת העצמאות, בפינת דרך שכם ושמעון הצדיק, וקרן שמש הפציעה ונחה עליהם, נראו לי די בטוחים בעצמם ובבילבול שבין מדינת פלסטין ומדינת ישראל. כי כמה שיישבו ויחתמו ויסכימו ויספחו ויכריזו או יצהירו או יגנו חד או דו צדדית, אף אחד לא יכול להגדיר אותם, או לגדר, בהגדרה מאתגרת זהות כזו או אחרת. מזכיר לי איך שהירושלמים האסלים האלה, מה שהם קוראים "קוחי", קיבלו את גיא-דמק בזרועות פתוחות והבטיחו לו שיעלו אותו על כס מלכות העירייה. ואז שוב החרימו את הבחירות. אני זוכר את הפליירים שלו בכל מקום במזרח העיר, על הרצפה. אני מודה לגיא דמק שהראה לכולנו איך נראים הפוליטיקאים כאן.
היהודים הצרפתים שולחים גדודי מתנדבים לעזרת המתנחלים, או דורסים למוות יפהפיות בתל אביב, פגע וברח. מצחיק שלפעמים באמת אומרים את הביטוי הזה בציווי, ולא בעבר. כמו שלפעמים אומרים וידויי הריגה במקום וידוא.
-מה אתם רוצים שיהיה פה ? ממש פה?
-דוולה -
-מדינה,
-פלסטיניה -
-פלסטינית.
-ואתה מאמין שתהיה מדינה פלסטינית.
-כן.
-טוב אינשאללה. אבל חוץ מאינשאללה, אתם, בני כמה אתם, אדש עומרכו?
-חמש עשרה.
-חמסרה.
-וחצי.
-טוב. עשנכו, פי מוסטקבל? (בשבילכם, יש עתיד?)
-מומכין (אולי).
-חולם? יש חלומות?
-כול יום. אה, פי.
-מתאלאן? (למשל?)
-ש…תהיה פה מדינה פלסטינית…ו..שתהיה في القمة, בפסגה.
-שו האדה?
-חזקה. ישראיל תחת איז'רנא (רגלינו).

אמנם מידת נעלייהם קטנה עוד,
אבל אין צל צילו של ספק, שהם יושבים טוב, כל כך בנוח, באלמנט שלהם, בזהות שלהם, שלמה ונצחית, עכ"פ לעומתנו.
כשמעל ראשם המולת החלטות מוניציפליות או מנדטוריות, כלהק זרזירים,וקריעת האמהות על ילדיהן האסורים ועל בעליהן המושפלים ועל בתיהם הנגזלים נבלעת בעיניהם הצוחקות
"זה קשה כשהאויב הוא צחוק של ילד" שרה ברברה בקולה של טליה אליאב, אך בתכנית הקודמת. אל ברנמז' אילי פאת.

-טוב, אבל יש לך איזה חלום אישי, משהו שהיית רוצה לעשות ואתה לא יכול בגלל הכיבוש, בגלל שאין מדינה?
-אשוף אהלי. (לראות את המשפחה שלי).
-איפה הם?
-ברמאללה. הם לא ראו את ירושלים אלא בחדשות ובעיתונים. אסור להם.

שירים.
1. עלא וורדי – משועמם בסעודיה
2. Alaa Wardi – Shalamonti Fel7al
3. Alaa Wardi – Wenti Mastaneti
4. Alaa Wardi – 6ofoletna 3aysheen
5. Shira – Amynizer_Master_Ver5

6. Marche sur Jerusalem avec Akhenaton – Idir

בכתבה זו צפו 37 גולשים.

בתחנה המרכזית של באב אל עמוד, בואכה שער שכם

כתבה מתאריך: 15 בספטמבר 2011

יושבים שלושה קומוניסטים זקנים ומעלים זכרונות, כשהיו העצירים המנהליים הראשונים לכיבוש. כולם מתחרטים ומחליפים מקפה לתה ליפטון עם נענע, ומחפשים משהו בגוגל באייפון.

היום יהוא ירון היה אצלי באולפן. לא ממש היה, הסורי היה. אבל כאבא, ראיתי את זה קורה, יום לפני שזה קרה.
אני מתכוון שככה זה: אבות מיועדים כנראה נוקטים משנה זהירות. אז נמנעתי מנסיעה מיוחדת לעמאן בסופ"ש האחרון, בחודש התשיעי לנעה.
למרות שזו הזדמנות נדירה, וגם הסורי היה, הזדמנות לחוות רגע עם כולם, כל המזה"ת וגם כמה חברים…
משרוע לילה, הלהקה שהופיעה שם, מלבנון, באה לביקור, והיו שם גם כמה אוטובוסים מכאן, וגם כמה יהודים מפה.
עמאן וסורי ולבנון, ותראו כמה שהטקסט הזה עדיין שכונתי.
היום שוחחתי המון ערבית. מהבוקר עד הערב, ועוד מתגלגלים לי על הלשון עיצורים, תנועות, מילים, ביטויים…
בסילוואן, ובשיח' ג'ראח ובתחנה המרכזית של באב אל עמוד, בואכה שער שכם.
היה לי חם ולבשתי חולצה שחורה. היה כתוב עליה בערבית אז עברתי בקלות, וכשהתקרבו אלי יריתי בהם ביטויי ברכה, ושאר מיני שיחה. בסוף כולם הרגישו מנצחים.
היו עליות וירידות, טליה במילרע אליאב שרה שמיימי וארצי ושומעים לה את הדוושות של הפסנתר מצייצות,
והשחקן רמי ברוך מוותר על הקהל המובטח שלו (על משקל ארץ)  כשהוא מסרב באומץ רב להופיע עם המונודרמה שלו "פולארד" בקריית ארבע. שאפו.
בשיח של קבוצת גרילה להחייאת התיאטרון הישראלי המת, הוספתי, למקרא היסוסים מסויימים:

  • כל כך נוח להפריד בין נושאי המחאה ונושאי הגבולות, "בעד הילד שכאן מת, בקצה הרובה שלך, זה ילד מת, זה ילד" שרה ברברה פעם וטליה אליאב היום, בגרסא שאך יצאה. האם גם המילים המצמררות האלה מסיטות את הדיון, כמו המילה "התנחלויות"? זמרת יכולה, כיום בישראל, לשיר את זה, אבל לתיאטרון סותמים את הפה. מבפנים. הצנזורה כבר נמצאת בפיות השחקנים, בקולמוסי המחזאים, הבמאים ומקבלי ההחלטות כבר שנים.

    להופיע בקריית ארבע שלא למטרות מחקר זה פשע. שיתוף פעולה מהסוג הגרוע ביותר שמקועקע בהיסטוריה המערבית כשם שקועקע בעבר.  במקועקע אני מתכוון לחרם, למחאה החברתית הרחבה במערב שמתייחסת במישרין למה שאנחנו עדיין, לצערנו, השחקנים הראשיים שלו במזה"ת.

    חוץ מזה שמנקודת מבט ישראלית בלבד, להתיישב, כמו להקים מרכז תרבות לאומי לפני סיפוח, החלת החוק הישראלי במלואו ויישומו, הוא פשע לפי כל האמנות שישראל חתומה עליהן, וקיימת בזכותן. זה נוגד את החוק שלנו, ואת מגילת העצמאות שלנו.  אין הבדל בין העובדה שאין אף מגמת תיאטרון באף בי"ס ערבי בישראל לבין זה שמתנחלי קריית ארבע האלימים זוכים לראות אותנו מרקדים, שרים ומדקלמים, בפקודה.

אחד ביוטיוב, שם דברים בקופסה, שם את הקופסה באדמה, שם את עגל הזהב של אהוד בנאי וצעק אל מגדלי השיש שנבנו בגבעתיים ומחקוה.
ילדים בכיתה א' עדיין סוחבים משקל רב, משעבדים את גביהם למערכת, ולא, אין לוקרים, ו"ישראל ממשיכה לפגר בחינוך ביחס למערב" אומרים באו אי סי די. וכל כך שמחנו שקיבלו אותנו.
אודי פראוור, הידוע יותר בתור דו"ח פראוור, בין השנים 1994-2004 ניהל את הגימנסיה העברית רחביה בירושלים. כשהייתי בכיתה ז'.
ולפני זה הוא היה כמובן אלוף משנה, כששיעבד את הגב שלנו לצה"ל. כך מנהלים בתי ספר בישראל.
היום הוא עורך אקציות בילידים של הנגב, הבדואים הלא-מוכרים, באופן סופי ומוחלט, ומזניק מבצע לאריזת ואיכסון הבדואים בשיכונים.

יואב יקירי ונטע יקירתו, ועוד חברים מקסימים שצעדו אל תוך האש בעיניים עצומות וגב זקוף, היו בהופעה של משרוע לילה בעמאן, ועל כך שוחחנו בחדווה, בין השאר.
יפה לראות שינוי. "כשהוא עולה לבמה זה… איפשר להישאר אדיש, הוא..מביא איזו מיניות דואלית כזו, רוקד ומשתולל בטירוף
ומצד שני מוציא משהו עמוק מאיזושהי ערביות שאני לא מכיר, לא רגיל להתחכך בה."

מרוב חווית ודיבורים לא שמתי לב שלא שמתי אף
שיר של יהוא. אז הנה בונוס.

http://www.youtube.com/watch?v=GMmkjezSmCI

ש י ר י ם

בכתבה זו צפו 121 גולשים.

"כי בנו בחרטא…"

כתבה מתאריך: 07 בספטמבר 2011

"…מכל העמים". כך היה כתוב מעל לראשו של ירקן בשוק הכרמל, בח"י ה', וליד זה מדבקה "FREE MARGOL". ביקשתי ממנו אחת והוא נתן לי, ובני אמר שאשים על רוני, הוא "רוני מגן", האוטו הירוק שלי (עלה בתור רנו מגאן, כשקיבל אל"מ עיברת לרון מגן, וכשרצה להציג מועמדותו לראשות הממשלה, שינה לרוני). שמתי.
נעה קנתה מהירקן נקטרינות ואז גם תאנים. צפוף וגדוש ועשיר כמו שוק, הימים הם ימי סוף הקיץ, המים הגיעו לרתיחה, והם גאו וגלשו מעבר לדפנות הקדרה וגם מעבר לדפני ליף. סוף מסיבת הרנסנס של הסמול. כי הסמול הוא, בעצם, עני. סמול-עני. דפני התמודדה בגבורה מול אחד הגועליים שבטלויזיה, אלים וממושמע, שחיטט לה באיבר הצבאי, בציציות אומרים ביהודית, כדי להסיר מעליה את שריון הלגיטימציה שקיבלה, שריון תנין. היא דיברה באופן רהוט וישיר, והוכיחה שהשאלה מעידה על השואל יותר מכל תשובה שהיא תספק, שתעיד עליה, מעידה עליו שהוא נגדנו. נגד כולנו. "הוא" זה החדשות, ערוץ 2, 10, למי איכפת מה אתה משדר? איכפת למי אתה שייך. מי פיטם אותך בכסף?
דפני והסרוב המבורך שלה לשרת בשטחים מתעלים מעל ומעבר למצב האנאלי בו תקועים מליונים בוואקום הישראלי.
דפני הקימה מחדש את החברה המורדמת, המדינה נשארה קהת חושים (בגלל זה קשה לה להתנצל, כנראה). וזה לא דרמטי כמו שזה נשמע – זה רק מראה לכווולם, שהכל רקוב, מה שחלקנו ידע כבר מזמן.אוסף חדש ומבריק יצא להורדה אינטרנטית ובכלל: "אוהלים אדירים", משתתפים בו אמנים מוכשרים שמוכיחים שהם דווקא כן יכולים להתבטא ולומר ולצעוק, ובגדול (נשאלת השאלה – אלי האמנים כמו אל הרב פרומן וביקורו במסגד שהוצת ליד שכם – איפה הייתם קודם? בחו"ל?). משם דליתי את טליה אליאב הגואה בכישרון (http://talyaeliav.bandcamp.com/album/talya-eliav-kod-hazikaron) ובכריזמה בשיר של ברברה : "בעד הילד שבוכה, לא משנה היכן, בוכה כמו כל ילד/בעד הילד שכאן מת בקצה הרובה שלך, זה ילד מת, זה ילד…" (מעניין להשוות:http://www.youtube.com/watch?v=aykJDSaJ6lk) ממש ללא תיאום, ילד נפצע קשה בחאן יונס, בעזה, בהפצצה, של כמה בנים יהודיים בני אמהות יהודיות רכובים על מטוסי פלדה גויים אמריקאיים..זה לא ענייננו אז לא שאלו אותנו אם אנחנו מרשים להם להשתמש בכסף שלנו ככה על דלק וטילים אמריקאים, או שמא.
גם יהוא היה שם, לא בעזה, באוהלים אדירים, מציין שכולם כל כך שותקים פתאום, וקוואמי שאסור להישבר ופורטיסחרוף בשיר מפתיע ומעודד "שו איסמכ בן בלי בית, מי עקר את עץ הזית…"
גם יצאה אסופה של שירת אוהלים, ומהדורה של המגזין "סדק", והקראתי מתוכן רוני סומק אחד, שלושה אלמוג בהר, ואחד מואיז בן הראש.
שיר חדש של טוס וויטס יצא, "גרוע כמוני" בד אז מי. אז מי? ואז הרב פרומן לקח את פמלייתו וכפה עצמו על המוכתר וחבר העשוקים שסביבו בכפר שמסגדו הוצת במעשה פוגרום נוסף, כמו שלמדו במערב – כשהממשלה פוגעת בחוליגנים (שיגרון, פיגרון, חיגרון, אודי ברק עשה כאילו פינוי), הם יכנסו ביהוד…אהה במיעוטים. כולם הסכימו שצריך לחיות ביחד ואף אחד לא דיבר על התנאים, ואז הוא גינה, זה כל מה שצריך, אפשר להמשיך בגזל.התזמורת הפילהרמונית הישראלית התארחה בלונדון לפני שבוע, וזכתה למופע תמיכה מצד מקהלת אנטי-אפרטהייד בישראל שהצליחה להסתנן מבעד למחסומים, ולסנן ליצירה את התשיעית של בטהובן בשינוי לירי קל. האופוס שובש, התזמורת עצרה, מבולבלים הנגנים ישבו וחיכו, עד שיגררו את הזועקים חופש לפלסטין בכל הכוח החוצה. . כבוד.לכל אורך השעה שני מתמחים מתעצבנים על ההסכם, ומסבירים לנו איך שוב, ובדיק איך, מכבסת המילים ששמה מדינת ישראל, אלופת הארץ באליפות העולם בשקרים, משקרת להם ולכולנו בפנים, כבר 63 שנים, בעצם. אולי יותר.אז ככה משמרים סטטוס קוו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4118772,00.html
וככה מסבירים למה, למשל, לא : http://www.youtube.com/watch?v=v5cA3YH0pYg&feature=player_embedded
והמילה האחרונה במחאה לא-אלימה: http://www.youtube.com/watch?v=QRT-B0HyQoM&feature=share
וחזרה לשיגרת אקטואליה של הריסות והתנגדות: http://www.icahd.org/?p=7578

שירים:

1. אבקת קסמים    טליה אליאב
2. כולם כל כך שקטים פתאום    יהוא ירון
3. טום וויטס – רע כמוני (חדש!!!)
4. פנתר שחור    פורטיסחרוף
5. אסור להישבר    קוואמי
Don't Make Me Mad .6    צביקה פורס
7. ברלין    כפיר שריד
8. למאבק – דן פי"ת – תנועת תרבות
9. להקה רטורית – סדר יום (1983)‬‎
Nancy Sinatra & Lee Hazlewood  Some Velvet Morning .10
song to self – Shira Z. Carmel .11.

نطؤلي خرطة נטולי חרטא 02-09-11

 http://allforpeace.org/heb/guy292011/

שקט. אור נר לבדו, מסביב הכל חשוך. הפסקת חשמל בכל השכונה.
מלבד כל הגיצים הרגילים, שצורבים את המרחב התודעתי שלנו חזור וצרוב,
אבנים קטנות מאד רועדות על אספלט יהודי,
אספלט ציוני סדוק, כי בוקע השורש של העץ הפלסטיני
שנעקר והועבר לכיכר
בוקע, תחת האספלט הישראלי, שמתרומם,
רועד ומרעיד את האבנים הקטנות האלה בשעטה של מליון אנשים,
שני מליון רגלים צועדות,
עשרה מליון בהונות, במוצאי שבת, בכל מקום בחוץ, וגם על האספלט.
בטירות הבטון עסקים כרגיל: החלון סגור והמזגן עובד, ואשת ראש הממשלה מטיחה כינויים וחפצים בעובדת הסעד הסרילנקית שלה, ואותה, והכל בערוץ 10.
מרגול, שמעבר להיותה אשה אמיצה במאורת שרצים של גברים (וגבולות המאורה, כמו אלו של המדינה, אינם מוגדרים), תיזכר כמי שגנבה את תשומת הלב מהמחאה,
משל היתה משחק כדורגל חשוב בעת פיגוע, במסך המפוצל.
בגלי צבא ההגנה לישראל מדווחים כי גורם בכיר בצבא ההגנה לישראל אומר : לא מוציאים מהכלל אפשרות של הכרה ישראלית בפלסטין (???).
בטירת הכרמל משקיעים 40% מהתקציב בתלמידים, הועדות פורצות כפטריות טרכטנברג מבין מחטי האורן הלחים, וכבר אין חשש שמישהו יאמין שוב ש"ועדה" כוונתה "פיתרון".
מטה המאבק הקים צוות מומחים מעולה, בכל מקום מדברים על דור חדש של פוליטיקאים, ובסרט על דפני אצל דרוקר ושלח, שאולי שמו, נחש צעיר משרבב לשונו מסתנן לתמונה לצד דפני בתחפושת של יו"ר סטונדנטים, ואומר לקהל שלו "תעזבו אותי מהשטויות עם הידיים באוויר", והעיקר שכולם יתגייסו, ודפני לא עשתה צבא כי יש לה אפילפסיה והיא גם חתמה על מכתב שמיניסטים הקורא לסירוב שירות בשטחים, אבל היא לא זוכרת את זה. יאללה. איטלעו ברה.

שירים:

1. Mashrou' Leila – Arous 2011 مشروع ليلى – عروس

2. Mashrou' Leila – Shem El Yasmine 2011 مشروع ليلى – شم الياسمين

3.Ramallah Underground (Stormtrap) – Nateejeh bala shughol -

4. Youmna Saba   Ana Natra – يمنا سابا   أنا ناطرة

5. ASHEKMAN – 7itan 3am Te7kineh (ArcheWALLogy)

6. Night Reconnaissance –  the dresden dolls

7. ברי סחרוף

8. יהודה פוליקר ועמיר בניון – יש דברים שרציתי לומר

9. יהודה םוליקר וגורגיו דאלאראס – עיניים שלי

10. יהודה פוליקר – חלון לים התיכון

11. רוברט וואייט – United States of Amnesia


http://allforpeace.org/heb/%D7%A2%D7%95%D7%981882011/

نطؤلي خرطة נטולי חרטא
18.8.11

כהמשך לאקסטזה סביב נפילתו האיטית של הפשיזם המזה"תי, ותחייתו מחדש של דור שנמנם כל כך חזק, וקם על צד שמאל – עצבני ונחוש לפעול – שוחחתי עם ארז וגנר, רכז הפעילות של ארגון העובדים מע"ן באזור ירושלים (הם אשכרה יושבים במזרח העיר, ליד תיאטרון החאכאוותי איפה שהיתה מכולת אבו אל-עז), שסיפר על תנופת האיגודים המקצועיים בישראל וקודם לכן, או במקביל, במצרים, ב-2008, באקט מהמם של כ-28,000 תושבי/פועלי עיר טקסטיל ששבתו והקימו איגוד אלטרנטיבי לאיגוד שמובארכ "סידר" להם (השורש ס.ד.ר מצלצל מוכר??), הצעד המשמעותי הראשון בדרך להפלתו. קצת מזכיר את איך שהאוהלים מביכים את עופר עיני, ומאפשר לחלום על אלטרנטיבה להתארגנות מקצועית. מע"ן מאגדים בין השאר, נהגי משאיות, עובדי קבלן של רשות העתיקות, מורים מבתי הספר לצילום "מוסררה" ולתיאטרון "החזותי" והחוצבים המשובחים ממחצבת "סלעית" במישור אדומים, שהינם הפועלים הפלסטינים הראשונים להתארגן ולשבות מול מעביד ישראלי, ובאופן חוקי. שאלתם כיצד? הקשיבו ודעו.

שירה ז כרמל סיפרה לנו ברוב צניעות חיננית על מעשה גבורה שעשתה במאהל המחאה שבגן הורדים, בתחילת ימי האביב הישראלי, כשנענתה לשיר שם. על הגבורה כמושג ניתן למצוא דברי חוכמה אצל מורנו הפרופ' ישעיהו לייבוביץ, כמו גם על לאום, מדינה ועם, בין שאר המושגים המתחננים להגדרה מחודשת, אך לפני שאותם אמנים שהשתרעו על מחצלות ברוטשילד ו"דפקו" הופעות בחינם עלו על הגל, חלקם גם סרבו להופיע בעצרות המאהלים לפני שנהיה להם ברור שזה כדאי. חלקם מעדיף למשל להתחכך באנשי שלום והתחשבות כתושבי תקוע ורבנם התמוה (ברי סחרוף, אהוד בנאי..ועוד) או לרנן ולזמר ולפייט מעל בתיהם ההרוסים של עניי העיר בסילואן, בעיר דוד כמובן (ר' ערך דוד ד'אור, שלמה בר, מיכה שטרית). אך כשמרגול אומרת בפשטות שזו מחאה של אשכנזים מפונקים, היא מוצאת עצמה מנודה, ואז מעורבת עמוק בפלילים…כי העזה לומר את אשר על ליבה. מעניין.

שירים

1. youmna saba – fala tahremni

2.מוסלאחאת (רפורמות)

3. mashru3 laila – Ghadan yawmon afdal

4.חייל צה"ל כישרוני מאד מנגן על טנק. הלוואי וישאר כזה רגיש ולא יכנע להשאיר להם את נשמתו.

5. שירה ז כרמל – Semi-suite-new

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא

אמרתם מצוקת דיור?

http://allforpeace.org/heb/guy1182011/

כתבה מתאריך: 11 באוגוסט 2011

אמרתם מצוקת דיור? ברוכות הבאים לעולמם של בני המגזר הערבי בישראל, או לפלסטין לחילופין, שהרי ניתן לסכם את כל סוגית הכיבוש כמצוקת דיור.

גירוש, הפקעת אדמות, הריסת בתים או מרפסות, הגבלת הריבוי הטבעי ("כי לא רק בהתנחלויות יש ריבוי טבעי" נכתב על אחד האוהלים בת"א) בכל האמצעים שהדמו-חרטא המערבית שרכשנו מספקת : מהעדר תכניות מתאר ליישובים ערביים, ועד להרס דמות האב (במחסום או באבטלה) בחברה פטריארכלית התלויה בו לחלוטין. חכו חכו למהפכת הנשים. היא תבוא.
באמצע הלילה, בגינת לוינסקי שבדרום תל אביב, ישבנו. היתה אישה אחת. היא תהתה איפה תוכל להתפנות, ולא היה, אז היא התאפקה.
היה שיח מעניין, בין בחור בדואי, חמודי , "או גבי, אם אתה רוצה, כמו גיבור", גשש גדודי הסיור לשעבר, עובד כאחראי-משמרת במקדונלדס, עוד מעט יזכה בכוכב האחרון על החולצה, אבל בנתיים גר בגינה. הוא מקווה שיקבל את הכוכב בקרוב, ושיוכל לחזור צפונה, לטובא-זנגריה הנמצאת בצל המרכז המסחרי החדש של ראש פינה, ויהיה אחמ"ש שם או בכרמיאל לפחות. רוצה שמונה-עשרה ילדים משתי נשים. אכן, השיח מעניין. תחשוב על האישה, כמה היא יכולה ללדת? אומר לו באר שבעי מתארח. תושב קבע בגינה, נראה יהודי, מציע ללוות את האישה להשתין. היא מסרבת בנימוס. אורי בירואון, פעיל שנעצר, מדבר גם על אחווה אפריקאית עם הפליטים. סודנים שרועים על מזרנים במתחם האוהלים, שבניגוד לשדרת רוטשילד, נראו מאוכלסים גם באמצע הלילה. כמה פני אנרכיסטים טובים מציצים ומגיחים מדי פעם בהתפרצות צחוק, או בתוספת לדיון. שאגת הדרום.

שירים:
1. ד.א.ם مواطن مستهدف – אזרח על הכוונת
2. דניאל קאהן – Mayn rue plats/where I rest
3. ולדימיר ויסוצקי – Aj Shofer
4. ארתור ראסל – A little lost
5.נושאי המגבעת – ניסיון
6. מתי כספי – וידוי
7. שירה ז. כרמל – Daddy ran away with the circus
8. יוסי בנאי – אין אהבות שמחות
9. ביורק פיצ'רינג עומאר סולימאן (סוריה) –
Cristalline
10. עומאר סולימאן – עתאבאת
11. רוברט צימרמן – הזמנים אכן משתנים

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא

http://allforpeace.org/heb/guy482011/

כתבה מתאריך: 04 באוגוסט 2011

עוז מרינוב, שחקן ופעיל, סיפר על מופע בו הוא משחק, "קווי מתאר". זו הצגת הפינאלה של מורן אביב בביה"ס לתיאטרון חזותי. המופע מחולק לשלושה שולחנות עליהם מומחשות סביבת חייהם של כל אחד משלושת המבצעים, מרחובות לחדרים בבית ועד כיבוד שמוגש לאורחים. פיירוז נותנת הופעת אורח. כמו כן, התייחסנו למסמך של כוחות הביטחון, בדבר התמודדות עם הפרות סדר.
או בקיצור: הפס"ד. זה ללא ספק אחד הקיצורים המשעשעים ביותר בקהיליית הביטחון תרמה לשפה העברית, לא פחות מסכו"ם (סיכול ממוקד). בשפה עילגת ובשגיאות כתיב, מתוארות הנחיות לחייל המבולבל שנדרש למשימות שיטור באזור ללא חוק. עליו להבחין ולהבדיל בין המפגינים שמא יימצא ביניהם ישראלי. עליו לאמוד את מידת הנזק שיוסב לאדם, בהתאם לחלוקה זו. אך אבוי, ברך זה ברך, וגם אם לגיל נעמתי, פעיל שנורה בשתי רגליו בעת הפגנה במסחה (מהשיר הפלמ"חי?), נושא התחקיר שבסוף המסמך, היתה "חזות ערבית". ד"ר סמירה אליאן שוחחה עמי על מערכת החינוך הישראלית למגזר הפלסטיני (הידוע בכינויו "ערבי-ישראלי"), אותה היא חוקרת דרך ספרי הלימוד. על גורלו של תלמיד היוצא ממערכת נדיבה זו, שאינה משחררת אותו לעולם טרם יתמחה בשפה העברית, בתולדות הציונות ובתנ"ך, וללא כל גישה לתרבותו ולשפתו הכתובה. ב.א.(פואד) הזמין את מובארק, המועמד לדין על פשעיו בימים אלו, למקלט מדיני בצימר שהוא ישראל,
השב"כ בכל זאת מתעניין קצת ברצח של ג'ול אחרי שחטף את מנהלי התיאטרון המסוכן לפני שבועיים. ובשורה נעימה ומתוקה: מארגני המחאה הוסיפה שני סעיפים לדרישותיהם: הכרה בכפרים הלא-מוכרים ומתן אישורים לתכניות מתאר והרחבה גם בישובים ערביים. מצד שני, זה יכול להיות הטריז "השמאלני" שיבלום את המהלך.
שירים:
1. אורי זהר –  אידישע פיראטען
2. ברי סחרוף – שירי ארץ אהבתי
3. ראשיד טאהא – ברה ברה
4. The Smiths – I Am Human

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא
ימים אדומים
‎כתבה מתאריך: 28 ביולי 2011

http://allforpeace.org/heb/guy2872011/

ימים אדומים. מיץ אשכוליות אדומות עם סודה, הרקע מאחורי לונדון וקירשנבאום, פניו המסמיקות של הכלכלן-השופר של ביבי בדרך למטה והתחושה שהאדמה עולה, כמו צונאמי, בגל אדיר. אדמת ה"ח'מרה" האדומה שבשדרה, ענן האבק האדום שעולה תחת רגלי כל הצועדות והצועדים והעגלות והאוהלים. שבט אל עראקיב הצטרפו. קודם הממשלה דרשה מהם תשלום על הוצאות ההריסות של הכפר הלא מוכר שב"אזור הסייג" – המשולש שבין דימונה, ערד ובאר שבע. בנגב. מינהל מקרקעי ישראל ניהל מאבק ממושך לסילוק הבדואים מהקרקע שכלל גם פעולות של ריסוס ברעל של שדות מעובדים כדי להשמיד את היבולים. כולם מתרגשים. קרקעות לכולם? אישורי בנייה? תכניות מתאר, הרחבה? ישראל הבאה בתור לשחרור, לתח'ריר? צורת הפרפורמנס בה בחרו מובילי המחאה, האוהלים, איפשרה למוחים שונים, ממעמדות שונים ומחאות שונות, להרים את הראש (כיוון שהוא מסתתר בתוך כובע טמבל ענקי?). כך גם בדרום תל אביב, שכונת נוה שאנן. מתן קמינר סיפר על השכונה, על עכשו, על קודם, על לינה משותפת של פעילים, פליטים ונרקומנים בגן לוינסקי, או לפחות כך טענה "הסיירת הירוקה" וביריוניה שבאו, בנוהל, לפנות את דרי ה"גינה". היחס אל האוהלים בדרום העיר היה אלים, והם לא זכו אפילו לשוטרים כחולים. בכלל בשכונה רואים יותר מגב ויסמ. אז עברו גבול? גבול אסטתי, גבול גיאוגרפי, גבול מעמדי, גבול בטחוני? פיירוז שרה "תכתוב, וותמחי, חודוד, יא עוד" ("כותב, ומוחק, גבול, יא עוד"), ה"חברתי" עשוי לבלוע את ה"פוליטי" או לפחות את חלקו. כשסוגיית הבדואים תקבל מעמד של מצוקת דיור, כשטייבה תקבל את הקרקעות שהופקעו, וגם מייסר, ובקה, ואום אל פאחם ונצרת, כשהמחאה בסכנין לא תענה בכדורי צלפי המשטרה.  ואז מה יהיה? ביחד עם אסף אהרונסון נזכרנו ברגע מיוחד מחוץ ועל בימת הזירה הבינתחומית, במסגרת פסטיבל שלהם בז'ראר בכאר, בירושלים. שני קפוצ'ונים תפורים זה מול זה, והם לא רואים אחד את השני, ובה בעת אולי הם רואים רק זה את זה. נעים על חומות אבן, ועל הבמה, בין תצורות גבס, חייתיות ומופשטות, כמו ואריאציה על פירות ים, וטקסט, מפורש, "כיכר החתולות", "בית הקברות המוסלמי של ממילא, מוזיאון הסובלנות", "אקטיביסט", באנגלית ובצרפתית. אסף רקד, ודיבר על זה באופן יפהפה, לצד אמילי קומבט. בסוף היא שרה "מכורה שלי…". אף אחד לא דיבר ערבית. אולי הקפוצונים לחשו. לעומת זאת מיכה שטרית, דויד ד'אור ושלמה בר יופיעו במאחז המערבי הבלתי חוקי בעליל "עיר דוד" שבמעיי הכפר סילוואן. ביקשו מהם יפה שיבטלו, הם סרבו או התעלמו. ואני שואל אם היו מופיעים גם במועדון החברים של תנועת כהנא חי? היו מופתעים נגיד, אם אותו נורבגי מכוער, מרוב אהבת ישראל וציונים ושנאת מוסלמים, אולי הקשיב להם באזניות תוך כדי ירי?
•    1.Cocaine       John Martyn
•    2. Mourir pour des idées    Georges Brassens
•    3. Mawal ya Maawal       Marcel Khalife
•    4. Next One Is Real    Minimal Compact
•    5. Fairouz – Ya oud
•    6. El Hal Romancy – Mashrou' Leila
•    7. miri regev

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא
‎כתבה מתאריך: 21 ביולי 2011

http://allforpeace.org/heb/guy2172011/

‎ניסיתי, לרגע, להניף מניפה בשלל גווני הדור: המחאה האי-אלימה, ה"סלמייה", מאזורנו מעורר ההשראה עד יוון וספרד, (היתכן והכל התחיל בבילעין?) לאחר שכירסמו בה את רוב הבשר, יורדים לרחובות רבבות צעירים ודורשים לנכס לעצמם בחזרה את הדמוקרטיה, ומכנה משותף אחד לכל האמצעים הלא אלימים הננקטים מסיט אינז (חסימת כבישים ומסדרונות בסופרמרקט) לקריאה לסנקציות – היא מותירה את היריב, השמרן השולט, במבוכה. טל שפירא הציפה את האולפן בתשובות ומחשבות מרעננות בדבר לקיחת אחריות ואת עצמנו ברצינות, כשהרחיבה על תנועת ה-BDS, שייקה אופיר קדם לה בקטע נדיר מאי-שם בזמן וחזה בנביאות יתרה את מריבות הקוטג' והחרם, ואת ההתכופפות הצפויה של מנהיגינו, או שפשוט זה רק נדמה לי שיש תחת חדש לשמש ומשהו פה משתנה בכלל. הדמוקרטיה יוצאת לרחוב, הממשלה נגד העם והעם נגד הממשלה. אלו הן הסיסמאות איתן יצאו לרחוב, כן, לאותו רחוב, כיכרבין, בשבת הקרובה, כהמשך לעיר האוהלים שבשד' רוטשילד, בה הדיירים עוד מתעקשים להתעקש שזה לא פוליטי. עידן לנדאו מסביר יפה למה כן. זהירות, זה משכנע בקלות http://idanlandau.com/2011/07/18/to-the-leaders-of-the-housing-protest/.
‎١. שייקה אופיר – ארץ ישראל השלמה
٢. זהבה בן – טיפת מזל
٣. שירה זהבה כרמל – אל תאכילו את חיות הגן
٤. אמזיע' כאתב – dima ntou
٥. סאפו – مع الوقت Avec le temps
٦.Ali Farka Toure & Toumani Diabate – Ruby

‎נטולי חרטא
‎כתבה מתאריך: 14 ביולי 2011

http://allforpeace.org/heb/guy1472011/

‎לצד רועי אטינגר, הועלתה באוב חווית הריחוק, הנטישה, ההיעקרות, התלישות, בעקבות שיבתי מפריז עיר העורות, מ"תיאטרון השמש", לאחר חודשים של עבודה עם קבוצת תיאטרון "מז'אז", בהצגה "מסעות צלב". 
עכשו פה. 
הכל רועד מסביב, עוגת ג'לי אחת גדולה, בית הקברות של ממילא קיבל חבטה אחרונה מבית הדין הגבוה לצדק, שאישר להקים עליו את מוזיאון הסובלנות ע"ש צייד הנאצים שמעון ויזנטל (אבן הפינה הונחה ע"י שוורצנגר (מושל קליפורניה)). מוזיאון הסובלנות יוקם על גבי בית הקברות העתיק ביותר במזה"ת שבו קבורים לוחמיו של צלאח א- דין, ואלף מהם, אלף שלדים, הוצאו ונקברו בקבר אחים לצד גן העצמאות. הסבלנות נקברה. בי-ם. בסאם עראמין סלווה והילדים קיבלו את הבשורה המרה שבג"ץ דחה את עתירתם להעמיד לדין את השוטרים רוצחי הבת, עביר (1997-2007), לאחר מאבק של ארבע שנים. אף אחד מאיתנו לא היה מופתע. בג"ץ. הגוף שהפך את הסחבת לאומנות, שעדיין נהנה ממעמד תנ"כי, וממיט אסונות על גבי אסונות. אולי שוב חשנו בהבדל בינינו, בהגדרת האנחנו שלנו, באשר לציפיות שיש לנו ממערכת מכשירי המדינה ודמוקרטיתה, כי בסאם נשבר לרסיסים. האמת היא שכנראה יש עוד הרבה אנשים שמאמינים למבנה הקיקיוני הזה, יהודים וערבים, המכונה "בג"ץ". משל היה מכסחת דשא, נאבקים עליו כמו שני גברתנים המנסים להפעיל משהו, ולא קולטים שזה בכלל לא דשא אמיתי, זה שטיח, ושצריך שואב אבק. 
– בכיתה ב' עשו עלי חרם. שני חרמות. הראשון היה כי הייתי חדש, רזה, עם שינים בולטות, והשני כי שני חברים הפנו לי גב. המקום של הביטחון שלך, מול הביטחון שלי, 
האסטתיקה שלך, האסטתיקה שלי. שני מושגים שסותמים פיות. סוגרים את הדיון. מטעמי ביטחון, מטעמים אסטתיים. הטיעון האסטתי מאפשר להימנע מהתמודדות עם מה שמפריע.
‎שירים:
‎1.אריס סאן – בום פאם
2. יהוא ירון – קיים ונעלם
3.אמזיע' כאתב (amazigh kateb)- בונז'ור
4. זיאד אל רחבאני – אללה יסאעד

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא

http://allforpeace.org/heb/jarta1442011/

‎למחרת קומזיץ רווקים בעין שריג שבהרי ירושלים כמסיבת הפרידה ממני, ישבנו באולפן ובעודנו
‎הפוכים מליל אמש, אליק אחי ואני דיברנו על זעם. סיפרנו על אינטראקציה מעניינת שחוינו למול עדת
‎ מטיילים מסוקסים שחנתה לנו על הנשמה. בהתחלה חמישה, ואז
‎עוד 10 גברים שהגיעו חילצו מבעד לחזות הצבעונית של השרוואלים, המדים, המטפחות הלבנות כשל נשים בדואיות או דרוזיות והנרגילה סביב המדורה, גם "שוואנצעס", זנבות, חוטים לבנים מהמותן, עדות לתרבות, עולם שנעלם. כשפנו אלינו כדי לבקש שמן, לשאול אם יש גיטרה, או שנפתח להם בירה, כשטימאו את האוויר הצח בשפת מלחמה, המ"פ, הטירונות וכדומה, והזכירו בעקיפין שוב כמה חבל שכבר אין שם פלסטינים, ושאנחנו חיים באפרטהייד, ואנחנו בצד האשם, הזעם נכבש בנו, לאט, כמו מלפפונים בכבישה. והחיוכים המעטים, האדיבות שהצלחנו לבעבע, לשפת הצנצנת, מבעד לפקק, שהתיזו מדי פעם מנגינה, רבע טון או עיצורים או מילים מן העולם האסור, ההקנטות שהתקשנו להימנע מהן, עד שלבסוף, כשסיימו לאכול פיצה, הוכנע היריב מכורח התשת עצמו. ג'יוג'טסו פוליטי, אליק כינה את זה, וברקע נשמעו מי שיטפונות בתעלות הזעם של הרכבי פאנק שונים, אנשים כועסים ומחויכים מהעולם כולו, שוטפים את רחובות השכונה. דיברנו על יותר מדי הרכבי מוזיקה זועמת שהסתפקו בהבעת הזעם עד כדי הפיכתם למוצר ומותג, על העונש שקיבלה משטרת ישראל ביתנו בשיח' ג'ראח, על משרד החינוך במכתב למנהלים הערבים: דווחו על מורים שנעדרו ביום האדמה , על מותו בטרם עת של ג'וליאנו מר-חמיס, Juliano Mer-Khamis predicted his own murder by Palestinians.

שירים
‏    •    Daniel Kahn & the Painted Bird – Embrace the Fascists
•    יהוא ירון – דגל שחור
‏    •    Bad Brains – The Big Take Over
‏    •    Canzone Arrabbiata –  Love and Anarchy
‏    •    Forward to Death – Dead Kennedys
•    יהוא ירון – קיים ונעלם
‏    •    All You Fascists – Billy Bragg

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא
‎כתבה מתאריך: 29 באפריל 2011

http://allforpeace.org/heb/jarta3042011/

בתכנית אחרונה לקראת הפסקה של חודשיים לרגל נסיעתי לשחק בהצגה "מסעות צלב" בפריז, שוחחתי עם פידא זידאן על הנעשה בסוריה בכלל, ועל הדרוזים-הסורים בגולן והדרוזים-הישראלים בגליל בפרט, ועל יחסי ה"אנחנו והם" שביניהם. כמו כן כתב השטח שלנו, שי, סיפר על אמנות צידי הדרכים המוגשת באדיבות מדינת ישראל בע"מ, והפעם הנושא שבחרה לציין המדינה: ה"נכבה". מסילוואן, ערש הנכבה המתחדשת תחת עיר דוד, אל שמות הנחלים הפלסטינים שנרמסו תחת התעתיק של השם העברי ותחת כביש שש השמנוני שנהגינו הנהדרים נרדמים עליו או מחליקים בו. השמענו טעימות מחדשים של רדיו הד וביסטי בויז, את בובי לה פואנט מהפסנתרן של טריפו, ואת "תות ארד" (תות שדה) ממג'דל שמס.
שירים:
‏    •    Beastie Boyz – Make some Noise – Hot sauce commitee part two
‏    •    toot ard – colours – alwan
‏    •    Radiohead -King of Limbs –  Feral –
‏    •    Codex
‏    •    Lotus flower
‏    •    Boby Lapointe-  Framboise – Tirez sur le pianiste
‏    •    Sonic youth – I'm not there

http://allforpeace.org/heb/jarta3132011/

על יום האדמה ה-35, על ציונו ביפו בשבת הקרובה, על תנועת ה-15 במרץ, ההפגנות לאחדות לאומית ושביתת רעב של 30 אסירים במספר בתי כלא בארץ. על ארומה, ששוב עולה לכותרות בגזענות – חל איסור על העובדים לדבר ביניהם ערבית. אין חדש תחת השמש. אין מה לומר על מה שתחת השמש. על השמש, כאלמנט שמרכיב עדיין את הגדרת הזמן שלנו, זמן העירות, ושלפיו אנחנו מחנכים את ילדינו לקום מוקדם, או מפקירים אותם בידי מערכת הביוב..אה החינוך, ערש המחשבה הטוטליטארית. המקום הרקוב ביותר במבנה הפוליטי הזה המכנה את עצמו מדינה. מערכת החינוך היא האזורים המתים בצידי הדרכים, קרעי הבטון ותעלות השופכין, לא-נוף, כי אין נוף תחת השמש. עזבו אתכם מליברמן. ניסיתי ולא הצלחתי לספר על בי"ס מופלא בלוד, עמל 1, שתמקזים אליו כ-150 תלמידים שנשרו מ"המסגרות". אה כן, יהודים וערבים. כי זה ביב. ג'ורה. מתנקזים לשם כולם ומתערבבים, כמו שבג'ורה היהודית באירופה התערבבנו עם צוענים וקוזאקים. ..מערכת החינוך היא מוסד פשיסטי מפואר, הבסיס לכל תפיסת העבודה שלנו.
רק כשנהיה מודעים לכך, כמו גם לשאר האמיתות – היודנראט – המשת"פים היהודים, מעל מאה אלף חיילים יהודים בצבא הנאצי, האינטרס הציוני המובהק להכחיד חלק נכבד מהיהדות ולהשתלט על כלל ההוויה היהודית ומטרותיה, ועוד. רק אז נוכל לבנות בית ספר חדש, פוסט-פאשיסטי, מקומי, המייצג את המקום ואת המציאות. מתוך המודעות ש"הטוב" ו"הרע" שזורים זה בזה, ו"הנכון" הוא תחושה פחות או יותר משותפת לכלל בני האדם, באיזושהיא רמה. שניתן וכדאי להתעמת עם כל אמת "קשה" או "מכאיבה", על מנת להתקדם מעבר אליה. דוגמה נהדרת היא חלוקת היום לשעות. הנחת היסוד היא שקיימת הסכמה לתחילתו של היום בזריחה וסיומו בשקיעה. קיימת כמובן נטייה טבעית, וקיים ציות. יש תלמידים "טובים", שמגיעים בזמן. ויש, לא "רעים", "בעייתיים", שתמיד מאחרים. האידאל הוא מערכת שתוכל להתגמש בהתאם לשניהם. המציאות היא, שהעולם מחוץ ל"כותלי.." הרבה יותר "סובלני", ומאפשר לאדם לבחור. הוא יכול לבחור להידפק על דלתות השיטה ולהיכשל פעם אחר פעם, או לוותר עליה ולשקוע אל מתחת לשיטה. הוא יכול שיהיו לו את הכלים הנחוצים להתברג ואף להעפיל לפסגת השיטה, או שהוא יכול להישאב אליה אינרטית, ולהשתעבד אליה. על 18 פעילים-עצירים בדרום הר חברון, ועל מקרה של דיווח שהתבדה, ילד טען שנאנס ועבר התעללות מידי קבוצה של פועלים פלסטינאים, שוהים בלתי חוקיים הגרים בבניין בדרום ת"א. הם נעצרו, ודאי הוכו והושפלו, כונו "קבוצת התפוז המכני", ובמהלך השיחה עם חוקרת הילדים, שבאה למרות שביתת העובדות הסוציאליות, הילד נשבר והודה ששיקר. הוא אכן עבר התעללות אבל לא מידיהם. הם שוחררו. הטוקבקים, איומים. על הדמוניזציה – הז'אנר החדש בו פתח המחבר של מציאות זו, התסריטאי, ביבי. בשני מקרים של התעללות אכזרית הופנתה אצבע …(פוגרום בשת"פ צהלי ומתנחלי בעוורתא מיד אחרי הרצח באיתמר) ..מאשימה, שמשחיטה את שמם של שכנינו, ומתירה לעשות בהם פרעות. בשניהם לא נא נמצאו אשמים פלסטינים ואף אחד לא התייחס באמת לשמועה על התאילנדי. ז'אנר די משעמם בעיני – להעתיק את דרכי תיאטרון הצאר למאה העשרים ואחת, עם כאלה אמל"חים, זה נראה מגוחך.
רגבי אדמה במושב האחורי מד הדלק על ריק.
אצבעות מפשפשות בתא הקטן של הארנק, יש שם שקל אחד.
פקק תנועה.
"גרידלוק" מחמישה כיוונים.
קול צופרים.
ילדים מטונפים עוברים בין המכוניות למכור מוצרים צבעוניים ומבריקים, באגרסיביות.
מצתים, מסטיקים, צעצועים מפלסטיק.

‏http://allforpeace.org/heb/jarta2432011/
‎השבוע התכנית נפתחה במעגל חלילני במבוק אתיופים, שהעמידו בגיחוך את יומרת האדם המודרני היומרני לחדש או לשנות ולו דבר קט כמו תפיסות ומוסכמות, רעיון האוונגרד המוזיקלי של ג'ון קייג', הצורני של פיקאסו או המהפכני של אובמה הרי בעצם כ"כ נבוכים למול הרוח החופשית שנושבת באפריקה, דרך חלילים ובין כיכרות וסימטאות, והיכולת הבלתי מוגבלת של האדם ה"מוגבל" להקדים ולהתעלות על האדם ה"חופשי".. משם עלתה פתאום רשימה של מוצרים חקלאיים האסורים לגידול ע"י ערבים, מסתבר שיש כזו בארץ מדינת ישראל. תפו"ד, בריכות דגים ותותים למשל, כפי שרומז גם סייד קשוע במאמרו השבוע. האם מישהי/ו רוצה לשפוך אור על העניין? אנא. קולאז' של הגרוטסקה השבועית, נגזר לכדי עיסה צבעונית של רשלנות, צביעות, בושה, ותוכחה לקראת עוד נסיון לראיין את דובר מנהלת הרכבת הקלה בירושלים, כאשר לפתע נפערו ארובות השמיים ונפל פיגוע עלינו. גם גשם שטף את הכבישים. אבל האנשים, במבטים, במכוניות, בפקקים, נראו יותר רטובים ממשחקי המלחמה של המאפיונרים השולטים בנו, מאשר מכמה טיפות צנועות ונטולות יומרה הרסנית. שוחחתי עם רמי אלחנן, כשראיתי את שמו מופיע לי על צג הנייד, כחלק מריטואל הבדיקה אם נפגעתי.
‎איכשהו, מצאתי את ההבנה הפשוטה שלו מרגיעה, לצד הכאב הדליל שנפרש מהר על הכל, לקראת פעולות התגמול, תגי המחיר ויחידות הדיור שעוד יקומו, ואובמה שימשיך לבזבז זמן וכסף וחיים על הנפט של לוב, במקום לכפות עלינו הסדר.

‎שירים:
1.  Ethiopian Music- Dirashe- Phila Flute
2. בלקן ביט בוקס – הרמטיקו
3. ברי סחרוף – 77'
4. The XX -Basic space
Bjork – Boho (Joni Mitchel).5
6. אנתוני והג'ונסונז – candy says
7. יונתן שפירא – נומו נומו

http://allforpeace.org/heb/jarta1732011/

ב-15 למאי, יום הנכבה, תצויין האינתיפאדה השלישית, בפייסבוק. מעל 160 אלף לייקס כבר נאספו. הפגנות נגד הפילוג הפנימי בעם הפלסטיני בכל הגטאות, עוד קצת על "עונת התשתיות הלקויות" המכונה "חורף", ועל שאר ממצאי השבוע בדבר רשלנות המדינה : על התבוסה באו"ם למול הקרנת הסרט האפי-פלסטיני "מיראל", על הביקורת על המאגר הביומטרי, על בנו של איש שב"כ שסחר בנשק ושוחרר, כי דיכטר, ראש השבת לשעבר, ביקש יפה. צעיר יהודי שצעק "מוות לערבים" ואז דקר צעיר מכפר עקב בצווארו מואשם בהריגה בלבד, ויונתן נעים, צעיר שנפל מספירלת מדרגות מסוכנת ונחבט בראשו בקפה אדר בתל אביב, נאבק על חייו בביה"ח, בעת שהקפה ממשיך לפעול כרגיל. ביום שישי חוזרת סדנת האומנות לשיח' ג'ראח עם תלמידי תלמה ילין, מכוניות הוצתו בצפת, ובעוורתא, קימת מורסה מגרדת צורבת ושורפת, בשם איתמר, ונראה שאין שום כוונה לטפל במחלת המתנחלים שלנו אלא רק לעודד עוד הקרבת ילדים למען המולך הנדל"ני..עצוב.
שירים:
‏1. Beastie Boys – Root down (Free Zone Mix)
‏2. Cleerup ftr. Lykee Li – Until we bleed
3. זאב טנא – אלוהים – מתוך :זה שר
4. זאב טנא – אם כבר – מתוך : זה שר
5. חנאן צפדי – The microchip song
‏6. Lykee Li – My love
‏7. Lykee Li – I'm good, I'm gone
‏8. Beastie Boys – Pass the Mic

‎נטולי חרטא : הטלוויזיה האמריקאית ויחסה למאורעות באזורנו
‏http://allforpeace.org/heb/jarta1032011/
‎עזיז אבו שרה נחת לביקור ויחד יצאנו לריצה במחוזות נטולי החרטא. הוא סיפר על הטלוויזיה האמריקאית ויחסה למאורעות באזורנו, על הנעשה במצרים מאז נפילת מוברכ, ממאסר ראשי השב"כ המצרי (חלום!), להתנגשויות בין נוצרים למוסלמים בפרבר של קהיר. כמו כן על יממה טראומטית במרתפי האמן א-דאוולה, "בטחון המדינה". עזיז סיפר גם על תימן, עומאן, תוניסיה ולוב.שוחחנו גם על פליטי אריתראה וההפגנה הצפויה מול שגרירות אריתראה ברמת גן, בשישי. אירועים נוספים שהעירו את תשומת ליבנו, ראש מפלגת הימין בצרפת, מרין לה פן, בתו של הפשיסט הגזען, תרואיין ב"רדיו ז'י", הרדיו של קהילת הימין של יהודי צרפת, ביום שבת ה-13/3. בכך, הקרי"ף, הארגון המנהל את תמימות היהודים בצרפת ומסיתם ימינה, מכשיר את הדרך למפלגה הנאו-נאצית של פרנס נסיונל, שכבר מנצחת בסקרים. פה נפלא, הרב אלי ישי דוחה את גירוש הילדים, והשוטרים בשיח' ג'ראח עוטים רעלות, ככה"נ לאות הזדהות עם רעולי הפנים או בסולידריות עם הנשים נגד חוק הרעלה – ובסילוואן, בעת שערכתי סיור בירושלים לבמאי מאנגליה שהופקד בידי ע"י הקאמרי, נקלענו בין צעירי הרעולים מיידיי האבנים והגולות שבכפר לבין המורעלים והמרעילים שבהתנחלות. אכלנו גז, הסנפנו בצל, והמשכנו את טיול יום שישי בצהריים לתצוגת הרעל השבועית במוזיאון קבר שמעון הצדיק.

‎    •    בוב דילן Dink's song
‎    •    בוסה – חור בלבנה
•    Alaa We7 – the means
‎    •    בילויים – מתוך "עכשיו תהיו עבדים שלנו"
‎    •    דן עמרם/לאונרד כהן – עבד סוציאלי

http://allforpeace.org/heb/jarta25022011/

‎נטולי חרטא : כמו כוכב חדש בשמיים
‎כתבה מתאריך: 25 בפברואר 2011
‎שוחחתי עם רוני סגולי, חבר בלוחמים לשלום והמתאם הישראלי שם לשעבר, על ביקור שנערך בג'נין, עם כמה מחברי גדודי אל אקצה.

‫‬

‎‫רמי אלחנן ובסאם עראמין נכחו אף הם במפגש המרגש הזה. משם דילגנו אל נושא בוער לא פחות: גורלם של 100,000 נוסעים ביום, ו 400 משפחות המתפרנסות מהתחבורה הציבורית הפלסטינית של מזרח ירושלים. ניסינו לשוחח עם דובר הרכבת הקלה, אך למרות הסיכום בינינו, הוא לא ענה. שוחחתי עם רוני גבעוני, היועץ הכלכלי לעמותת 17 חברות מז' י-ם לתחבורה ציבורית, אל המאבק המתנהל זה זמן מה לבלום את המדינה והרכבת בעוד נסיון לדחוף פלסטינים החוצה, ולהשתלט להם על העסק. ג'ון סטיוארט מהדיילי ניוז מסביר למה ארה"ב תמכה במוברק כ"כ הרבה שנים, ובאיחוד האירופי עיתונאי מהגרדיאן מנסה לבצע מעצר אזרחי ב…ניחשתן/ם נכונה: שר החוץ איווט.‬

‎שירים:
1. הבילויים – תאחז בזה
2. סטינה נורדנסטאם – פרפל ריין
3. טום ווייטס – טריין סונג
4. פורטיסחרוף – לונדון, תל אביב, ברלין או בריסל
5. אהוד בנאי והפליטים – ערבב את הטיח
6.    הבילויים – שיר בחסות המועצה לפירות הדר

‎נטולי חרטא : תחת מלמלת שמלת עול הכיבוש
‎כתבה מתאריך: 17 בפברואר 2011

http://allforpeace.org/heb/jarta1722011/

‎בני אלדר ואנוכי נדבר על החיים תחת מלמלת שמלת עול הכיבוש,

‎ד"ר חנה עמית כוכבי תספר על תרגום חדש פרי עטה ל"אלף לילה ולילה", 
נשוחח עם השחקן המוכשר והנועז נדב בושם, המופיע בתיאטרונקלה במופע אישי חדש
נציין לטובה את אוהד חמו, כתבם לענייני ערבים, שפסע אל עבר מחוזות רחוקים 
ופגש בתעשיית ילדים פלסטינים אוספי מתכות למיחזור, הניזונים מזבל במזבלה של כפר יאטה, במזרח הרחוק, ליד חברון (שעה מירושלים) 
נתחמם לאורם של אירועי השבוע: דקירה של ירושלמי פלסטיני ע"י בית"ריסטים, במערב ירושלים, עיכוב הלוויתו ע"י המשטרה (ב5 ימים), 
כוונתה של עיריית ירושלים להעביר את מכללות צה"ל למזרח העיר (מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מערכת הביטחון מבצעת עבודת מטה להעברת המכללות הצבאיות מגלילות לירושלים. במהלך עבודת המטה עם עיריית ירושלים הוצעה החלופה של אזור הר הצופים. כאמור אפשרות זאת טרם אושרה, ונמצאת עדיין בבדיקה של מערכת הביטחון ועיריית ירושלים."), ומה בין מקימי שלום עכשיו למרכז הבין תחומי בהרצליה?

שירים:
1.איש מצרי מבסוט..

‎2. סאבווי סאקרס – חרא מדינה
3. ז'ורז' ברסנס – הפופיק של נשות השוטרים
4. א'ת'וורה אל חדרה – המהפכה הירוקה – קובץ זמרים וראפרים מכאן בברכה לטוניסיה
5. זיאד אל רחבאני – אללה יסאעד
6. בוויקה – איי מי פרימוורה

‎נטולי חרטא : רוחות השינוי עדיין מנשבות, ממצרים יבוא גם יבוא עידן חדש
‎כתבה מתאריך: 10 בפברואר 2011

http://allforpeace.org/heb/jarta1022011/

‎אבל פה עוד מבדילין בין דם לדם, משטרתנו דרסה נערה בת 14 אתמול בבוקר בסילואן, 
ומתנחלינו יצאו לשוח בין הכרמים, בבית אומר, לשכשך במי מעיינות ולרצוח נער, 
טהור מרבבה, בן 17,  במסגרת סיורי בית ספר שדה גוש עציון. 
ראש השבת דיסקין מפנטז על ג'יימס בונד, ומוחמד ג'באלי מספר לנו על יוצרים מצריים שיוצאים לראשונה לאור, 
לאחר דור בו ישבו וכתבו מהכלא: המשורר אחמד פואד ניג'ם, נג'יב סרור והסופרת המנהיגה הפמיניסטית נאוואל אסעאדווי שסיפרה מהכיכר שמשטר משלם לשוטרים 50 גיני ותרנגולת כדי שיכו את המפגינים.

•    Beirut-Detroit – Al-Iqaa – al Arabiya 1
•    Not Your Prisoner (Arabian Knightz feat Shadia Mansour, Fredwreck) 2
•    3ash al balad mat al balad – Marwan Makhul 3
•    Tamer Naffar of DAM- Lettres 4
•    Jan25 Egypt – Omar Offendum, The Narcicyst, Freeway, Ayah, Amir Sulaiman 5
•    Sheikh Imam – Ya Masr Qumi 6
•    Beirut Detroit – Al Iqaa – Olds 98 7

‎איחולי מהפכה פורייה לכל המזה"ת!!
‎כתבה מתאריך: 04 בפברואר 2011

http://allforpeace.org/heb/jarta30012011/

‎עם השחקן בני אלדר, פתחנו בנסיון מודע לבנות אופטימיות ולהאחז ברפסודה שמגישים בני ובנות העם המצרי והתוניסאי, ושאר הצעירים בעולם הערבי המתנער.

‎שמענו דברים מרגשים מפי מפגין מצרי, גייסנו לטובת עידוד המצברוח העל-לאומי כמה מהאמנים החדים ביותר באמירתם הנחושה, וניסינו לתהות אם וכיצד תיתכן תנופה כזו אצלנו, כזו תקומה עממית, שתבאנה רוחות המדבר ממצריים, דרך אל עראקיב שבנגב אל דהמש בלוד, מעג'מי ביפו, אל טייבה ואל קודס, כפי שבאה כזו רוח חולית אדמדמה בחמישים ימי הקיץ המכונים חמסין, כדי להבהיר לנו שגם אנחנו, עדיין, פה.
‎1. וואסים ווג'די – קטע מתוך ראיון עם מפגין מצרי
‎2. שאדיה מנסור ולוג'יק – So Serious 
3. וואסים ווג'די
4. דד אל חוכומה (נגד הממשלה) – מתוך קריאה אינטרנטית למצרים לרדת לרחוב ياشعب مصر انزلوا الشارع ضد مبارك يوم 25 يناير 2011
5. יהוא ירון –  לא זמן טוב 
6. יהוא ירון – עייפות (שיר אהבה)
7. Asian Dub Foundation – Fortress Europe

‎ערבית כשפה וכתרבות במרחב המחייה
‎כתבה מתאריך: 20 בינואר 2011

http://allforpeace.org/heb/jarka20012011/

‎יחד עם נתנאל סילברמן, משורר, מתרגם עברית-ערבית וידיד נפש אמיתי, ובנו הזעטוט איתן, הרחבנו בסוגיית הערבית כשפה וכתרבות במרחב המחייה, כדבר אותו אנחנו נושמים וחיים. על תוך תוכו של הדיאלוג המזרחי-מערבי אשר בטבורו אנו נמצאים.
על הקשיים של שנינו כדוברי ערבית טריים, ח' וח, ע, והשימוש במילים ערביות בתוך עברית היומיום. 
על התבגרות האוזן הישראלית, על חלל הפה כאבן עליה עוברים מיימי הערבית ונותנים בו סימנים.
‎מוסיקה:
1.Tujiko Noriko – magic
2.Tujiko Noriko – ending kiss
3. Tujiko Noriko – No Error in memory
4. Fares Karam – 6alabna
5. ג'ירפות- לא יודע למה זה קורה לי

‎מיסוך
‎כתבה מתאריך: 13 בינואר 2011

http://allforpeace.org/heb/charta13012011/

‎השבוע בית המשפט הפחית עונש לעברייני פגע וברח, למעשה מתקיים כבר שנים מנגנון מסודר ומעייף של ביקורת על מקורות מימון וקניסת אירגוני שמאל, צה"ל מתגבר מכירות נשק לדרום קוריאה, אנשיל פפר מפרסם קצין בכיר ומרייר שמודיע שתלאביב תחטוף ויהיו המון מתים (אם לא יתנו להם לשחק עם הפשיסטים של לבנון), ציפורים שיכורות מתאבדות ברומניה, המחנה הדמוקרטי מרים את הראש, בתל אביב, במוצ"ש, וזכרון על חבר שמג"ב רצחו, ועם זאת לעולם לא יחדלו מבילויים בליל שבת, לא יועמדו לדין, לא יענשו.

‎אי קטן של אלימות
‎כתבה מתאריך: 06 בינואר 2011

http://allforpeace.org/heb/jartabarta612011/

‎שוחחתי עם אחי, אליק אלחנן, דוקטורנט בספרות השוואתית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, על אי אלימות, על קרטה, על יידיש. על הקוטביות שבין גנדי לאצ"ל, שבין משטרת ישראל ביתנו להפגנות האי-אלימות של חברי תנועת "סולידריות", ובמיוחד על ההפגנה של שבת שעברה, מול הקרייה, לאחר היוודע דבר מותה של ג'ווהאר אבו רחמה בבלעין, כתוצאה משאיפת גז מדמיע המשמש לפיזור הפגנות, גז אשר נאסר לשימוש במדינות המערב כיוון שהוא גורם למוות. דיברנו גם על רגעים קטנים ומאושרים, ממש כמו מפגש בין אחים באחר צהריים מזרח ירושלמי שכזה.

‎שירים:
•    Charles Aznavour – Non, Je n'ai rien oublie
•    Mike Patton – Scalinatella
•    Y.A.S – Fax
•    The Velvet Underground – I'm Sticking with you
‎אורי זוהר וצבי שיסל – מורה לקרטה ביידיש

‎מעצרו של הפעיל יונתן פולק על שהשתתף בהפגנה נגד המבצע בעזה
‎כתבה מתאריך: 30 בדצמבר 2010

http://allforpeace.org/heb/netuleijarka30122010/

‎עזיז ואני שוחחנו על ענייני השבוע, מעצרו של הפעיל יונתן פולק על שהשתתף בהפגנה נגד המבצע בעזה, עזיז סיפר על סיור שהנחה בחברון, ההפגנה בסילואן והתחבולה הנחוזה של ראש העיר

‎שירים:
•    Youmna saba & fadi tabbal – tehfi
•    Charbel haber – miss june
•    Y.a.s – a man, mahi, oloulou

‎מציאות בועטת והיפ הופ ערבי בועט חזרה
‎כתבה מתאריך: 23 בדצמבר 2010

http://allforpeace.org/heb/jarta23122010/

‎על אוטובוס בסיאטל שישא כרזות בדבר פשעי המלחמה של ישראל, על ההזהרה המנומסת של השב"כ את המסיטים הגזענים בבת ים, על ההכרה בציד באמצעות בזים כמורשת עולמית, כמו אמנות העינויים (…?), הרס בתים נוספים בסילוואן, וחשיפה של מספר אמני ראפ ערבים מרחבי תבל כולל הרכב פסלטיני מצויין היישר מחשכת מחנות הפליטים בדרום לבנון, ומשל על העורב והיונה של נח, סיפור של אהבה נכזבת ובגידה
1. DaS rACIST – ek shaneesh
2. Logic feat. Shadia Mansour – So Serious
3. Katibeh 5 – 7uriat al jidran
4. Katibeh 5 – hada kofer
5. Katibeh 5 – leil al madinah
6. Lowkey feat. DAM, The Narcicyst. Shadia Mansour, Reveal, Hasan Salam, Hich-kas, Eslam Jawaad – long live palestine 2
7. הודית רביץ שבתות וחגים
8. Leonard Cohen – Field Commander Cohen
9. a-Sheikh Imam – Sali 3la Nabi

http://allforpeace.org/heb/jart/

‎היום לפני 30 שנה ג'ון לנון נרצח. פעם, כילד, לפני שידעתי את טעם השכול, הייתי חווה את היום הזה כיום אבל משפחתי.
‎אז לכבודו העליתי באוב את משנתם של אבות הציונות באשר לעיצורים הגרוניים הכלואים לנו בבטן. להיזכר מניין באנו, ואנא נלך?
שוחחתי עם מייסה רנדה קורד, מאחת המשפחות הקורבנות לאכזריות הברוטלית של ימנינו הקיצוניים, שחיים להם על הנשמה, יושבים להם על הגרון, מילולית. 
אחרי הקלטת התכנית הוזמנתי לקפה אצל מייסה. הגעתי וגיליתי שה"מתנחלים" (כתיאור אופן התנהגות גס ובריוני, טמא, אפל, וחולני) שיסו בהם את כלבם, שאומן ככל הנראה לתקוף. אב המשפחה נאביל ננשך ופונה לבית החולים, עת שהשוטר, בעל כיפה צבעונית תכלכלה וציצית מבצבצת מבעד למדים הניויורקיים החדשים שלו, מסתחבק עם המתנחלים החרדים שמראים לו תמונות של חנוכייה באקווריום שבור. 
אמרתי לו שהבנתי שמדובר בשימוש בכלב כנשק, וכתגובה נלקחה ממני תעודת הזהות שלי ונאמר לי ש"שמענו על ההצגות שלכם"
הזמנתי עיתונאי ושאר סולידריים, קיבלתי תחושה מצמררת מהמתנחלים השחורים ומאחיהם הפשיסטים הצבעוניים יותר, ממול (שערכו מסיבה והזמינו את חבריהם החילונים הליברלים, שלא הבינו את פשר מבטי) רשע חי ובועט. השוטר סרב להיכנס לבית משפחת קורד ולראות את הוידאו שהתקינו אצלם "בצלם" ובו רואים את החרדי האמריקאי השמן משסה את כלבו באדם זקן. השוטר, ככל הנראה מתנחל מקריית ארבע בעצמו, ביקש שיגישו תלונה מסודרת בתחנה. משפחת קורד גרים בבית שבשיח' ג'ראח משנת 56'. משפחתה של מייסה גורשה ב-48' מחיפה, וכך שוחחנו גם על הכאב האדיר שבשריפה, על המסעדה שקבורה תחת הזרג של קריית הממשלה, וגם על קרבתנו ככורדים..

‎העפלה רגעית לפסגת הפחד
‎כתבה מתאריך: 04 בדצמבר 2010

http://allforpeace.org/heb/pisgat/

‎היום התארחו בתכנית חכים בישארה, עיתונאי וקולנוען, והשחקן בני אלדר. מהפרעות שפורעים כוחות הביטחון בתושבי עיסוואיה שבצל האוניברסיטה העברית, למינויו של יאיר נווה לסגן הרמטכ"ל. ציטטנו ממאמר של פרופ' נורית פלד אלחנן, ופטפטנו עצמנו לדעת. השמענו הרכב לבנוני (שיחיו!) "משרוע לילה" (פרויקט לילה), וגם מתוך המופע המחדש את "רישומי פחם" של מאיר אריאל.

רוכוב

 

רוכוב

 

 

 

 

 

 

לא משנה על זה עכשיו, אמר לי, שב.

אפשר מזגן? ביקשתי, הנה..אה לא, לא עובד.

אגודל אחד קצוץ בפרק הראשון, וכל האצבעות עבות אצלו. במפרץ בין האגודל לאצבע ביד ימין כתוב 13 בירוק, מקועקע. ניסיתי להפעיל את המזגן מעלי, כבר נהיה חם.

אתה ממהר, וחייך .

לידו, שני מושבים ממני, זוג צרפתים עם שני מדריכי רוטרד ליזראל ותלביב, בטח פנסיונרים.

הוא מתחיל איתם. עיניו אדומות קצת, בגדיו דהויים והוא נראה כאחד הפועלים, רק בלי שקית ניילון עם אוכל.  וור יו פרום?

סרפת, עונה לו הזקן בחיוך, נקי וחדש, עם זקן לבן ושיער לבן ודי מגוחך בעיני, או יפה, אבל בצורה חריגה, יחסית למונית, לעשרת יושביה, יחסית לפקק (עזמה) ולעיקוף (בונה תהיה לי בריא איך תה נוהג כאילו תה בן עשרים).

הם דיברו על דתות, וכבר איבדתי עניין.

אני הייתי עם בגדי הערב של אתמול, כולי בשחור, שמונה בבוקר, בלי דבר לקרוא או אזניות לשמוע רדיו בנייד.

הוא, מוסלמי, חזר שוב ושוב. משער יפו. לא עובד, לא נשוי ,בן 41. יש לו טבעת על הקמיצה, הוא מספר לזקן הלבן שהוא מאורס. סתם, נוסע לתל אביב לראות את הים.

 

 

כבר רציתי שיחזור להתעניין בי, שיעזור להעביר את הנסיעה הנצחית מירושלים לתל אביב, עם הפקק וההתחמקות המתחכמת ממנו, וחיפשתי איך, ובאיזו שפה להתערב.

 

הצרפתית קלה לי, הערבית מרגשת, העברית ברירת מחדל, בסיס.

 בסיס לכל מה ומי שמתרחש, היא האספלט, היא כמה עולה, היא איפה אנחנו ואפשר בקשה לרדת?

-איך המזגן, טוב?

-אל מוכייף בג'נן

-אה, אתה מדבר ערבית אתה? היה מופתע והסתובב אלי, ניכר היה שהשתעמם מקלישאות ה"כולנו בניו של אלוהים", והקווראן והתוורה בשיחתו עם הצרפתי.

מאיפה אתה? רושלים? אמר כמו טדי.

רחביה, היה בא לי רגע של כנות.

אמר 'אה.

אתה עובד, עשיתי עצמי כאילו לא האזנתי קודם.

לא, הולך ל"רוכוב". ואחז במפשעה, "אניק", לזיין. לרכב.

וואללה, איפה, בתחנה?

כן, הולך, מזיין, הולך לים קצת, חוזר לבית.

נחמד, חייכתי.

"שתיתי שתי בירות, סידרתי תראש, זבט ראסי" חייך, מתח שפתו מטה, הטה ראש אחורה הניף ידו כמו אומר לא תודה, לא צריך יותר כלום.

אתה מזיין? שאל

בטח, לפעמים.

בתחנה? שמה זה טוב

כמה עולה? שאלתי

מאה שקל מאה חמישים. חצי שעה

 

למה אתה לא הולך לצפון תל אביב, יותר טוב. בוגרשוב.

דמיינתי את פרצופם הנבוך של צרכני המין הצפ' תל אביבים למול הלקוח האסלי הירושלמי הזה, שימתין איתם בתור.

כמה? הוא התעניין

 אנא עארף, אולי 200.

לאא, אני לא מכיר אני…

אה , עוצרים אותך?ֿ שוטרים, עוצרים?

 

לא אני יכול להסתובב איפה אני רוצה אני יש לי תעודה זהות כחולה, אני יודע שוטר מה יכול לעשות, יכול ליסתכל בתעודה, ליעשה חיבוש, זהו, אני אין עלי כלום. כמה זמן שם , בוגרשוב?

אולי חצי שעה.

לאא, אני 100 150 שקל, שעה, הזובי נהיה ככה, ועושה אגרוף שעולה מלמטה, חזק, צריך שיכנס. אתה צעיר אינ'ך בעיות. וחייך.

 

איפה אנחנו, פתאום נבהל קצת, לא תל אביב? הנהג ניסה להתחמק מפקק הבוקר, ונכנס לפקק יותר גדול דרך אזור.

עזמה, ציין.

הסברתי לו. פקק.

עוקף דרך אזור, לקריית שלום דרך שפירא.

אתמול הייתי בתל אביב, אני אומר לו, היתה הפגנה נגד גזענות. והוצאתי מהארנק והראיתי לו מדבקה: "יש גזענות – אין נאמנות". הוא לא יודע לקרוא, אבל מדבר גרמנית, אנגלית, עברית, ערבית. הקראתי לו, אנשים הקשיבו מסביב (היה אולי עוד דובר עברית אחד או שניים, השאר הודו,סרי לנקה,פיליפינים,אפריקאים).

 

הפשיל את שרוול זרוע ימין וחשף קעקוע מעשה יד שמאל, כנפיים ומשמעויות ודאי לרוב בשלל עיטורים חובבניים, ו AAB מעל הכל.

זה: "אין אמון בחברים" אמר, כמו זה, והצביע על המדבקה. זה בכלא עשיתי.

איפה היית? מוסקובייה? קישלה?

לא, ע-תנאי, בבאר שבע .על כלום. חשיש. תפסו אותי עם בוף ככה, ומסמן שליש מכרית האצבע. שלוש חודש.

 

אני גם היו עוצרים אותי פעם, בירושלים. הייתי גר בבקעה. הייתי ככה לא מגולח, עצרו אותי באמצע הכביש רצו לעשות חיפוש.

 צעקתי עליה שהיא לא יכולה ככה מול כולם, שמעה שאני אשכנזי ונסעה. הכל גזענות פה, עונסורייה, אם הייתי ערבי היו פותחים אותי במכות, נכון?

 

שוב מושך את שפתו התחתונה מטה, הפעם לאות הסכמה.

פעם 11 שוטר מהבולשת תפסו אותי נתנו לי מכות. אמרתי, וסימן עם ידו "חכה חכה", אני יודע מה אתה מגיע לך לעשות לי ומה לא מגיע, אמרתי לשוטר, חכה. אתם ככה 11 על 1 זה לא חוקי. לאן הלכתי ? למטה ארצי. אבא שלי היה עובד שם, נקיון. באתי אמרתי לשומר אחת שתיים שלוש.

אמרתי הרביצו לי שוטרים, אני חולה, אני אין עלי כלום. אמר לי תן תעודת זהות, אמרתי קח.

נתן לי תעודה של המשטרה על החולצה ואמר אתה יכול ליכנס. נכנסתי הלכתי לקצין גדול מאד, הכיר אותי למה אבא שלי היה עובד בנקיון.

אמר לי מי עשה לך מה, אמרתי לו אחת שתיים שלוש. אמר לי לך תביא נייר מהרופא בשביל כל העין שלי היתה דם, נפוח בראש הייכ. הלכתי היביתי לו נייר. אמר תלך לשח"ם בגבעת שאול, תחזור. הלכתי, חזרתי. תיכנס פה, היביא הבולשת, אמר להם תיכנסו עם הראש למטה. אמר לי תגיד: מי עשה לך, מה עשה. אמרתי, זה תפס אותי ב שׁיערות, זה שם לי הראש בקיר, זה נתן לי בוקס בבטן. לא כתב ככה, בעיפרון. הכל כתב בקמפיוטר. אמר לי עוד פעם יעשו לך ככה, תקשר אלי, ונתן לי פתק עם טלפון.

 

אחכך כמה ימים, בא אלי בולשת, אתה לא יודע שהוא שוטר הוא לובש ככה רגיל אבל אני מכיר אותם בפנים, בא אלי, אומר שים ידיים על הקיר. עושה חיבוש, אמרתי תעשה אין עלי כלום. הכניס את היד לכיס שלי והוציא הארנק. אמרתי אתה לא יכול ליסתכל לי בארנק, בניירות שלי זה אסור אולי יש משהו, משהו מחברה אסור שיראה, אמר ששש, סתכל לקיר אל דבר, והוציא הרשיון שלי, יעני כי היה כועס כי הלכתי למח"ש לפני..

לקח השם שלי והמספר רשיון, ואמר למשרד הרישוי זה יש לו עבירות סמים, הוא שותה, באו לקחו הרשיון. עד היום שנה וחצי עוד לא קיבלתי רשיון חזרה ואני רשיון שלי נקי, בלי דוחות בלי נקודות, אין לי בכלל אוטו.

תגיד איפה זה הים?

מה זה פה?

זה אזור, עכשיו כבר תל אביב, זה אבו כביר.

מה זה, סיג'ן?

כן, כלא.

הסתכל. שילכו כל הכלא האלה, הרסו לנו תחיים. יחרב ביתום. תנו לחיות בשלום.

אני, יורד פה, אמרתי. רחוב הבא זה סלמה, שמאלה עד הסוף, זה הים. ומהים, כמה תלך יותר ימינה, יותר בזזים.

שריעה סלמה דוגרי עלא טווול מהתחנה.

בדיוק.

 

 

 

 

 

נובל פז’

 

דיברנו על “אחריות”, כמילה. במיוחד לקראת האבהות הרובצת בפתח. ים של דימויים עלה בי, ואחד היה שאחריות זה כמו שער של בסיס שאני מתמהמה להיכנס בו, משחק אותה אבו ענתר, גיבור מעמד הפועלים מול המערכת הענקית והמסורבלת. סיפרתי שאבא קרא לי פעם “חסר אחריות”, אחרי שהייתי חסר אחריות. אולי אחרי שהשארתי את הגלילון בדה שבו הפתוחה. לא פעם הייתי חסר אחריות, אבל פעם אחת הוא אמר לי, או אולי פעמיים, “חסר אחריות”, וזה נחרט לי בבשר, קועקע בי עד היום. ואני מרגיש כמי שחפץ להוריד מעליו קעקוע בהתנערות.

אונפוד בערבית זה לנער, ואינתיפאדה, התנערות. אז אני אפקטיבי כמו שתי אינתיפאדות בנסיון להסיר מעלי את הפחד מאחריות.
מבהיל. פתאום דיברתי כמו מפקד. או כמו מורה (שהיה מפקד) או הורה (שהיה מפקד). אני לא הייתי מפקד. אני אהיה הורה עוד מעט.

שהטעות בניווט בדרך לבית של מוחמד באבו טור היתה, כך טענתי בפני איתמר, באופן לא מודע ותחת השפעת חשיש, מכוונת. כמו מעשה קונדס. שכאילו רציתי להעמידם בנסיון, או לקבל אותם, אני, בדרכי לפני שנגיע, באיחור, לארוחת הרמדאן. לומר שלום ושאלוהים יתן לך בריאות וכל שנה שתהיו בטוב בערבית ולקבל יחס מקסים מקבוצת הגברים והנערים שעמדו סביב דוכן הפלאפל והילדים ברחוב שעזרו לנו למצוא את בית המשפחה. …כל הרחוב הריח מתבשילי איפטאר וסימטאותיו המעוקלות והירידה התלולה שחיפשנו, הזכירה לא במעט את כפרי ימי הביניים בביקורי הורי אצלי באירופה, כשגליתי ללמוד. רציתי ליצור ולביים אותנו.
אבל כל זה קרה, אני לא המצאתי כלום. לא חזיתי ולא תכננתי.
לא מצאנו את הבית, חזרנו לרכבים שחנו בקצה השכונה כבר בצד היהודי אחרי הבית של יורם גאון, ופגשנו את מוחמד בצומת ההיסוס.

הנה, סיפרתי לאיתמר, שוב היסוס, ברכב, בירושלים.
אני ברכב של ההורים עם אישתי ההרה ואחי המתגייס, ואבא מאחורי על הטוסטוס עם סינטיו, הילדה האתיופית שאמי מלווה כבר כמה שנים, בדרך למוחמד.
רגע האימה: הרמזור בצומת הופך ירוק, פתאום אני מהסס בעודי חוצה את הצומת בין שמאלה לכיוון סילואן או ימינה ל”רמת חנניה” או משהו, השם העברי שנתנו לחלק מאבו תור, ונוסע ימינה, מספר לכולם כמו מדריך, פה גרה הבוסית מארגון הצדקה הגרמני שעבדתי בו, פה עוד מעט תהיה פניה שמאלה, כאן גרה המשפחה של נעם, ואבא מוסיף: כאן גר יורם גאון….ואני כבר יודע שטעיתי, אבל שומר על הזמן-במה הזה שקיבלתי, כמו מאלוהים, ומשחק.
אישתי בהריון שמונה חודשים, ואני הצעדתי אותם בטיול ב”שטח פלסטיני עוין”, בזמן ארוחת רמאדאן, בערב קיץ, לשבת לאכול עם משפחת החברים שלי, משפחת טוויל. חברים שהכרתי דרך הפורום, כלומר דרך אבא.
ברגע ההיסוס בין הדרכים, באמצע הצומת, אני מביט לעבר המראה ומוצא את אבי. כאילו מחפש אישור, מקווה לאיתות. ובוחר בדרך הלא נכונה, שמן הסתם כבר טעיתי בה בעבר, כדי לראות ולהראות איך המשפחה שלי מתהלכת, ולא נלחצים, ממש כמו בטוסקנה, והם איתי. הם הולכים איתי.

"עמוס לבאים" (מחזה) – חלק א': "ביקור בסילוואן", חלק ב': "דרכונים של שחר האביב"

http://www.youtube.com/watch?v=B2fG9xYTe5c – חלק ב'

aloncohen.bandcamp.com – מוזיקה מקורית מאת אלון כהן

על המחזה והרקע לכתיבתו

כתבתי מחזה על חופש התנועה של ציפורים ובני אדם.

המחזה נכתב מניסיוני האישי, כסטודנט בנכר המגלה שכיסופיו האישיים למערב מצרפים אותו לתור ארוך וגלובלי של מבקשי אשרות שהייה; השאיפה לזכות בניירת המערב מניעה אנשים מלבנון, סוריה, חוף השנהב, ישראל, סין, פלסטין וכו' אל משרדי ההגירה של אירופה.

המחזה הינו שיר הלל אירוני ליחס הדואלי למקומיות -

מצד אחד, סדיקת הבורות האוריינטליסטית שלנו, מתוך רצון להשיל את הזהות המקומית, על ריחותיה וכתמיה לטובת פורמייקה היפו-אלרגית וניירת-חופש,

ומצד שני הכמיהה האמיתית לטעמיה וצליליה של המקומיות שבנו.

המחזה עוסק בשאלה מהו חופש באספקלריה ירושלמית - נייר? מסמך, אשרה, דרכון?

יש מי שמתנועעים כאן ללא הגבלה, כציפורים נודדות, יש ציפורי טרף, דורסות, זהירות וחשדניות, ויש כאלה שלא מקבלות אשרת-תעופה כלל.

"הדרורסילוואן כמשל , תמונה רביעית מסצנה ראשונה"

פרק מתוך ההצגה המתבשלת "עמוס לבאים" המכיל את יסודות היצירה: הרצון לדבר וליצור כאן על כאן ולכאן, במציאות הירושלמית המכתיבה היררכיה של זהות ושל חופש.

"דרור" הוא דמות של טיפוס מקומי שהתרוקן מזהותו, שחוצה מתוך בורות תמימה את הגבול הבלתי מסומן בין ירושלים ואל-קודס. בתוך שיטוט אוריינטליסטי בסילוואן הוא מגלה שאינו אורח, אלא חלק מהמציאות והכוחות המאיירים את המקום כפי שהוא.

סילוואן שלא כמשל אלא כמציאות, בוערת בקרב זהות המתחולל סביבה, בין מתנחלים לתושבי סילוואן, ארכיאולוגים, פעילי שמאל, עיתונות – כל צד ואליליו.

בתוך כל אלה, נפגשים דרור (אחד עם דרכון כחול וזהות מתייסרת) ותרנגולת (דרכון ירוק) ברגע מביך של בורות וגיחוך ההווה.

על מדיום תיאטרון הבובות

אנו עובדים בתיאטרון בובות לשאת סיפורים ומסרים ישירים על שום הנאיביות שהוא נושא בעיני רבים.

המדיום מאפשר לקהל לגשת ליצירה ומזמין לשמוע את הסיפור על אף מורכבותו והיצמדותו למציאות הקשה.

היוצרים:

בימוי, עיצוב ומשחק: גיא אלחנן ונעה אבנד

מוסיקה מקורית ועיצוב סאונד: אלון כהן

יצירת תפאורה ובובות: נעה אבנד

הופק בתמיכת המרכז לתיאטרון בובות, חולון.