עמוס לבאים – מחזה

עַמוּס לַבָּאִים

הצגה לשחקנים ובובות

יצירה משותפת של:
גיא אלחנן
נעה אבנד
אלון כהן

תקציר המחזה:

למחזה שני קווים סיפוריים:
סקרלט, תרנגולת מ‪סילוואן‬, זוכה לביקור של ג'יבריל-גבריאל-גבי העורב.
היא מקנאת ביכולתו לעוף, וג'יבריל-גבריאל-גבי מסית אותה בערמומיות להשתלב בדרך בני האדם ולבקש
אישור-המראה מהקצין האחראי, אל"מ רון מגן.
אל"מ רון מגן יושב וחותם על אישורים ומניעות תנועה מאנשי הניירות הנשרכים מולו בתור ארוך. 
כשסקרלט מגיעה ודורשת אישור, איציק מקבל אותה, והיא פוצחת במסכת של הכנות להמראה, במרתפי העינויים  של השב"מ – "שירותי הביטחון המְסַכֵּן".

*
דרור, יהודי ממערב ירושלים, היה חייל. הוא פגש את 
נאביל, פלסטיני ממזרח ירושלים, מקרין בסינמטק, והתיידד עמו. 
דרור השתחרר מהצבא כחייל במחסום וקיבל עבודה בסינמטק, כסדרן. 
יום אחד נאביל נעצר, לאחר שהתקומם על חפירות של רשות העתיקות שבוצעו תחת ביתו. 
בבית המעצר, במרתף העינויים, הוא פוגש את סקרלט המותחת את כנפיה ומספר לה על קשייו, ועל רון מגן החמדן, שמנצל אותה בשביל מידע על תושבים ונדל"ן. 
סקרלט מואסת בעינויי ההכנות לתעופה, פונה אל גגות השיכונים, ומנסה את מזלה. היא מזנקת מהגג וצונחת הישר למכונת עיבוד העופות של הסופרמרקט הנמצא בשכנות לסינמטק.
שני הירושלמים בתום יום עבודה מפרך,
דרור מת מרעב ומוחו הוזה מתכון מופרך, אך פריך
נאביל מגחך, לועג לו ונוסע לביתו שאמנם קירות בו חסרים, אך מצפה לו שם ארוחה של אהבת אמת.
לידיו המופתעות של דרור נוחתת סקרלט הקפואה והארוזה. 
דרור אץ אחרי חברו על מנת ליישם את המתכון שהמציא.
בלילה, כשכולם כבר הלכו לישון עם בטן כבדה, מחפש  ג'יבריל-גבריאל- גבי  ברחוב משהו לכרסם.
הוא מגיע לפח שעולה על גדותיו, ומזהה, כמוצא שלל רב, את הפגר שנותר מסקרלט.
במה, תפאורה ובובות :
על הבמה ניצור משחק פרספקטיבה בין גדול וקטן, גבוה ונמוך במובן ה"נעלה" וה"נחות".
נמחיש זאת באמצעות תפאורת הרים מונפשים וביניהם ואדי. הבובות נוצרו מדימוי המבטא את אופייה של כל דמות במחזה, ושיטות הפעלה המהדקות בחירות עיצוביות אלה. כך נוצר על הבמה עולם קומי של הרים נושמים ומשתעלים, דרכונים מעופפים, יונת רחוב דה לוקס  ועורב אשפתות.
שלוש דמויות הציפורים ושלושת הדמויות האנושיות יגולמו לפרקים ע"י השחקנים, ושגם יפעיליו בובות בנות דמותם.
שני קווים לעלילה: האחד העוקב אחר מסעה של סקרלט התרנגולת אל החופש, שאיפתה להידמות לציפורים הנודדות – השני כרקע הכולל בו את פרצופם של שני העמים שמאסו זה מכבר בסמלים – שלום, מלחמה – קלישאות הנרקבות בצידי (מפות) הדרכים.

צוות:
נעה אבנד – בובנאית 
בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי. למדה באקדמיה הלאומית לתיאטרון בובות בביאליסטוק. יוצרת בתחום תיאטרון הבובות. פעילה פוליטית ועוסקת בחינוך.
גיא אלחנן – מחזה ובימוי
 – למד תיאטרון באוניברסיטת סן דני "פריז 8" וסצנוגרפיה בביה"ס של ז'ק לקוק בפריז. מאייר, כותב ומשחק. 
את המחזה "עמוס לבאים" הרחיב מגירסה קצרה יותר באנגלית שהעלה בתיאטרון טריבונאלן בשטוקהולם (Teater Trubunalen). 

אלון כהן – מוזיקה – 
חצוצרן, גיטריסט ויוצר מוזיקה אלקטרונית. למד עיבוד והלחנה באקדמיה למוזיקה בירושלים ולומד כיום   פייטנות אצל הפייטן רוני איש-רן. מנגן במספר הרכבים ובסגנונות שונים ומגוונים.

עַמוּס לַבָּאִים

מאת גיא אלחנן

הדמויות:

הדרכונים:
דרכון אדום ציפור נודדת, מעופפת בשחקים ללא הגבלה.
דרכון כחול עוף דורס, תעופתו מוגבלת מבחירה לאזור מחייתו. אסטרטג.
דרכון ירוק ציפור מקורקעת, כנפיה מנוונות.
 
סקרלט התרנגולת
מנסה לעוף, נופלת לסופרמרקט וזוכה בחיי נצח כעוף קפוא.

ג'יבריל-גבריאל- גבי  העורב
מחפש אוכל בזבל, ולא מוצא. בתחילת המחזה הוא משכנע את סקרלט לעוף, ובסופו בא ואוכל את שייריה.

דרור
משתחרר מהצבא בתחושת ריקנות. הוא מקבל עבודה בקולנוע כסדרן בעזרת נאביל, המקרין, וחווה חווייה מטלטלת.

נאביל
עובד כמקרין בקולנוע, כשרשות העתיקות מבצעת חפירות תחת ביתו, הוא מתקומם ונעצר, ומוצא עצמו במרתף העינויים של איציק לצד סקרלט .

סקרלט פונה לסא"ל איציק בעצתו של ג'יבריל העורב. השמועה אומרת שאיציק מעניק אישורים למי שמעוניין לשפר את יכולות התנועה שלו, סוחר-חופש.

איציק נפעם מהפטפטת העשירה והבלתי פוסקת של סקרלט, מתכנן מבצע צבאי חסר תקדים בהיקפו ומתבסס על מידע הרכילות שהיא מנדבת, אשר יבטיח לו קידום.

יונה
בעלת פיצול אישיות, יונת רחוב ויונת שלום. 
מזדנבת אחרי ג'יבריל בחיפושיו בתוך הזבל המאחד את מזרח ומערב העיר. 
משתלבת בעסקי השלום

סצנה ראשונה:

תמונה ראשונה:

הדרכונים מופיעים בסך בזה אחר זה: אדום, כחול וירוק, כמקהלה אילמת.

נשמעים דיווחי תנועה בחושך המוותר אט אט לאור שחרית.

עורב מופיע מעופף בשמיים מעוננים חלקית, נושא עטיפת חטיף בפיו.
הוא נראה תשוש ונחרץ.

מאחוריו מקרטעת-מעופפת יונה, מתקשה להדביקו. בפיה ג'וינט.
לאחר זמן מה של מעוף, היונה מוציאה את הג'וינט מפיה ומחליפה אותו בעלה של זית,
מתכוננת לעבודה.
במהלך הסצנה היא משנה לחלוטין את אופייה החזותי, הבעת פניה, גופה, תעופתה, ונהפכת מיונת-רחוב ליונת-שלום.

דיווחי תנועה בקול גלגל"צניקי (בזמן מעוף הציפורים):
בכביש מספר 77 צומת "המוביל" עמוס מאוד לבאים מצומת ישי,
כביש 70 עמוס מצומת שפרעם ומכפר מנדא, בגלל תאונה בצומת אֶבְלַיִים.
צומת מגידו עמוס לבאים מכל הכיוונים בגלל תקלה במערכת הרמזורים
מחלף זיכרון עמוס מאוד לבאים מצפון.
התנועה מופנית אל כביש חיפה-תל אביב הישן,
ובעקבות כך צומת פורדיס עמוס לבאים מכל הכיוונים.
בגלל התאונה בצומת אֶבְלַיים עמוס לבאים מכל הכיוונים,
משטרת התנועה של מחוז הצפון מכוונת שם את התנועה.
במחלף עירון עמוס לבאים מדרך שש,
דרך שמונים ושבע עמוסה מצומת יהודיה לכיוון חניון יהודיה.
בצומת יזרעאל יש תקלה ברמזורים ובמקום שיבושי תנועה.
עמוס לבאים מהקריות לכיוון חיפה
(יש עומס תנועה מאזור בתי הזיקוק ועד לצומת לב המפרץ,)
בכיוון השני התנועה זורמת.
בצפון, צומת התשבי עמוס לבאים מכל הכיוונים בגלל מופע רמזור קצר …

רק נציין שבדרום עוד יש מקום
אפילו אם בשומרון בנו המון כבישים, לחברים
עם המון נתיבים, המון פסים לבנים חדשים
וביניהם צועדים זהירים, מצעד הדרכונים
ובראש התור – מזדקרת אנטנה עם סרט כתום

אז בואו נסכם ש…
עמוס לבאים מצומת המסובים…
ועמוס לבאות, מצומת המסובות…
…אל הח"י-ב"ר של חולון-יפו-בת-ים-ראשון…
שכרון החושים של ההתמכרות לעבודת מולך האספלט
כן, כן, התאבדות המונית של נוער הג'נטריפיקציה
ואופנועים זה סרטן בלי ביטוח
אבל מהם תקציבי מע"צ ביהודה ושומרון ?
או בצפון?
מה עם איזו הגבלה למהירות המכוניות ?
כמה מרוויחים יצרני המכוניות מהתאונות שאנחנו עושות…
עושים…טעונים..דרוכים…דורכים עלינו, עד עפר.
עד שיגרדו אותנו מהאספלט,
וישתמשו בנו כדשן, כמו בצואת עטלפים, או בגפת, שזה ג'יפה בערבית.
עד אז…

(בקול ימי הזיכרון:)

כביש 40 עמוס מאוד לבאים מכיוון רמלה…
בדרך ארבע-ארבע-שלוש עומס תנועה מגימזו עד מחלף בן שמן
ביציאה מירושלים עומס תנועה מסיבוב מוצא עד מחלף הראל
בדרך תל אביב אשדוד עומס תנועה ממחלף גנות עד תחנת הדלק הסיירים

תמונה שנייה:

גיא בן הינום, ירושלים, העורב – ג'בריל, והיונה – יונה, מגיעים לוואדי ג'הנום.

יונה (מציעה שחטה):
רוצה ?

ג'יבריל (באדישות):
לא נוגע בזבל הזה.

יונה:
הו סליחה,  (בהתנצלות, כאילו לא-כשר).
לאן אתה?

ג'יבריל:
כרגיל. אני בין מתחם הכנסת לסילוואן. באחד זורקים הרבה, ובשני לא מפנים.

יונה: (מגמגמת כשג'יבריל מאיים עליה)
מה זה, זבל ? זבל ? כי-כי אין ברירה או…זו-זו-זו פשוט המנטאליות פה, לא?
לא, אין לי שום בעיה עם זה…
כמה מחבריי הטובים ביותר הם …זבל,
אני לא ניסיתי אף פעם, כי..
יש לי.. בטן רגישה! אני שומרת משקל, אהה..סופרת קלוריות, זהו..סחר הוגן, אהה..שכר הוגן! …נו…דיזנטריה!!

ג'יבריל:
אני    …כל החיים אכלתי זבל.
שיירים, שאריות, חטיפים…מה שהם אוכלים שם למטה,
או יותר נכון מה שהם משאירים.
כאלה אנחנו, עורבים.
אני יודע בדיוק מה הולך לכולם בבטן, דבר לא חומק ממני.

"למטה", נגלה דרור, אבנים מושלכות לעברו, הוא נאנח ונזכר

דרור:
בחיל חימוש, היו שלושה חדרים: חדר הרוסים, חדר הלבנים, ואנחנו היינו בחדר השחורים.
קראנו לו "מצודת העורבים".

(תגובות היונה: מטזזת ביניהם, עוטה מעיל פרווה לבן, פחות ופחות "מקומית")

ג'יבריל:
…בגן סאקר אנחנו נהנים משאריות הפיקניקים – מימונה, בית"ר לקחה אליפות, ולקינוח אנחנו מתקבצים סביב פחי מזנון הכנסת, תמיד מלאים בכל טוב!

דרור:
אני נכנסתי למצודה אחרי שראו שאני לא מסתדר עם ה"לבנים".
הם הזמינו אותי לחדר השחורים, להיות אחד מהם, "העורבים".
איך אהבתי את המיבטאים ! ואת המבטאים !
גיליתי ארץ, בלי גבולות !
מבגדד לאוראן, קזבלנקה, וטהרן,
ביטויים חדשים ומרגשים:
שלונכ? שכון הדה? יא ביל עיורה! גחבה זאתי!

ג'יבריל:
…כרגע אני בדרכי לסילוואן. יש לי חברה טובה שם, סקרלט. תרנגולת !
היא סיפרה לי שדרך קבע העירייה לא מפנה את הזבל, אז יש הרבה.
בואי איתי, אם יש לך רגע.
אני בטוח שסקרלט תחלוק עמך את מזונה,
והיא ידועה כמקפידה על איכות וכבעלת טעם מעודן ביותר!

יונה: (ממעיל הפרווה מבצבץ ראשה של יונת השלום)
הייתי שמחה, אבל אני …

ג'יבריל:
כן, סנובית. לא תרדי איתי עד לעמק, אה?

יונה:
יו נו, יש לי קונגרס במרכז "לה ואש קי רי – איש בין איינה שטרודל"…אבל בהזדמנות אחרת, אשמח,
…אתה מוזמן אגב, כלומר אני צריכה להתקשר לבדוק, אבל….

ג'יבריל:
בחיית יונה! את בושה לאבותייך.
היו צולחים את כל הסהר הפורה,
להעביר דואר בין ארצות ועמים,
דרך מלחמות, למול אימת חתולים ושועלים,
ואת מה? מה ? מ….שמי….נה !

דרור:
ואיזה אוכל! עולם שלם של מתכונים נגלה לי,
מפרום וממולאים מכל הסוגים,
עוף בלימון, או בטאג'ין עם שזיפים…
הקץ לשניצלים קפואים מהסופר למיקרו!

אהה…וגולת הכותרת – יונה ממולאת !
באורז, צימוקים ושקדים…
רגע אחד – היא מעופפת בין אנטנות ודודים,
ובמשנהו  – מפליגה בחלל הפה
על נחשול הלשון, בשלל טעמים, ברקמה עדינה…
היא נקרעת, בכניעה, בין השיניים,
נימוח בפה ופריך באוזניים !
פלא שיצא לה כזה שם בעולם ?

תמונה שלישית:

יונה: (בשיר)

כן כן, זאת אני
"חמאמה"
או בשמות משתנים :
"יונתי, תמתי, חמדתי…פרוותי, פלומתי, נשמתי"

ברבות הימים,
ובלי כוונה
אני סוחרת סמים
לפי העונה,

מסעות על פני
הארץ כולה
מצפון לדרום
בשביל תולה או מנה

נודעתי כיונת-דואר,
בעברי הרחוק
אך מאז ששודרגו ושופצ"רו
החברה, הצבא, מדינתו והחוק,
לא נותר לי אלא להתרפק
על מעט זיכרון מתוק:

…בשובי מצטיינת
מאצל האויב העמוק
זרעי חשיש בכף היד
קידמו את פני,
נשבעת שכך היה,
באור עיני,
אז לפני שבא החוק…

הו! הלעיטני מן הירוק הירוק!

אחר כך הכל השתנה
התקשורת שוכללה,
דוקרנים, תרסיס, וסרט דביק בישרו שאיני רצויה…
ו"עופי יונה!"

אז ירדתי לרחוב
מנסה רק לחמוק
ואיבדתי רגל
בגלל איזה שמוק

(מצביע למטה, דרור מביט למעלה)

אחד, רק חזר מבנגקוק
ניסה שם הכל
אסיד, אקסטה וקוק

אחד מהמזרקים,
שנפלט לו מהסטוק
נתקע לי ברגל,
והיא התחילה לנמוק….
היא הרקיבה והתנוונה,
עד שיום אחד
מעל השלט של קניון "גד"
על איזה דוקרן היא נשארה…

(נוחת, רואים שיש לו רגל אחת)

היום מדברים איתי על שלום
הם אומרים לי "בואי היונה",
"עם עלה של זית בפיך
ותקווה ובשורת אהבה"

עליתי על "שירות",
באתי עם צינגלה במקור

לבשתי כותנת לבנה
וקיבלתי ג'וב ב NGO של השכונה

15 אלף יורו בחודש..
בא לכם לצחוק?
אני כדרכי בקודש
מתחשק לי לירוק

יונה של שלום
או יונה של רחוב
זונה על הדום,
אפשר לחשוב…
תמונה רביעית:

דרור מואר, שאר הבמה כבויה, יונה מתגנבת מאחוריו

יונה:
אז היית שם. רצית לראות את הבנות האלה שפגשת ב"דיוואן", אלה שמדברות על ברגמן…
שם, באירופה, ה"מקדש"..,
מוזיאון השעווה לתרבות המערבית…
כאן חשבת שתוכל למצוא סיגריות כל יום…

דרור:
מה? על מה את מדברת?

יונה: זה היה יום שבת. סיימת את משמרתך כסדרן, בסינמטק. הציגו את "החותם השביעי" וירדת את הגבעה, מהרהר-נוזל לאיטך, כטיפה אחרונה מפחית קולה זנוחה, אל תוך הביוב של העיר.

Ô que c'est loin, Si-Loin…(א-לה עידית פי-אף)

ברדתך בנתיב המוריק, שלפת סיגריה אחרונה.

דרור:
נגמרו לי הסיגריות. כל מה שיש לי זה…

הד קול צבאי:
שבת! ישך' שבת!!

דרור:
…שבת.
הכל סגור, בצד שלנו.
אבל אני, אין לי אלוהים.
(מביט רחוק ונמוך)
אבל יש לי ערבים.
ולהם… אלוהים אחרים,
אז בשבת, הם פתוחים!

יונה:
בדרכך קנית לך שטיח קטן
[(לקהל) זה היה שטיח תפילה, אבל הוא לא ידע את זה…]
כדי לשים לפני דלת הכניסה של ביתך …(דרור מהנהן)
וקופסת סיגריות "ג'מאל", בשישה שקלים.

דרור:
ומיץ גויאבות, בפחית,

יונה:
וקפה טחון טרי.

דרור:
ראיתי כמה בלונדיניות, תיירות, עם צלבים קטנים,
וכאפיות לצווארן, מחייכות למראה המעיין העתיק
וערימות הזבל המקשטות את הכפר.

פניתי אל סמטה בין הבתים, כדי לחזור למעלה.
מהר מאד הבחנתי במאבטח אתיופי חמוש שהלך לפני.

יונה:
הוא הלך מאחורי אשה אמריקאית וילדתה הקטנה,
ליווה אותן לטירת בטון ענקית מוקפת בחומה ובמצלמות.

דיברת עם כמה ילדים, לשם שפשוף המבטא, בדרכך במעלה הגבעה.
בראש הגבעה, אדם יצא מבית מבודד ושאל אותך : "מי הולך שם?"

דרור:
דרור!

יונה:
וכשביטאת את שמך,
הוא שאל אם אתה ערבי או יהודי.

דרור:
אה…נו,
(מופיע ראש בעל שני פרצופים שחציו מתנחל וחציו חמאסניק, מסתובב כמשושבת ומתחלף) …יהודי?

(נשמע צליל "טעות")

יונה:
האדם יצא את שער החצר ואבן גדולה בידו.
משהו בך לא התאים לו, האם היו אלה פניך המגולחות,
פדחתך החשופה, או אניצי הגאווה החצופה עליה העזת לרחף, כמו על שטיח, מעופף, מרחף…

דרור:
התחלתי לרוץ…בורח ממטר של אבנים שהושלכו לעברי.

(אחריו דולקים ילדים פלסטינים ומתנחלים ומשליכים לעברו אבנים בדו קיום מרנין)
יונה:
מתקלף, מזדקף…

(מוזיקה להמלטות: נמלט, מתחמק מהאבנים, נופל ארצה)

יונה: מתנשף . בשכבך על הקרקע,
בחזרה בנתיב המוריק,
נשען על אבן לבנה וקרירה,
מוצף ריח רקפות וצליל מי מעיין סמוך, נחת.

…צל של דרור חלף מעל ראשך, נבהלת, ופרצת בבכי.

תמונה חמישית:
האור מתעמעם לכ-10 שניות, ושוב חוזר חזק יותר בפתאומיות אדומה. דרור מתעורר איתו, נראה כמקיץ מחלום בלהות

דרור, בחושך, וסביבו התרחשות כשל חלום בלהות – תמונות של אמהות השולחות בניהן למלחמה, נפרדות מבני זוגן…(ולא רק מהמערב )

דרור: אש, ענקית… מעגל של אנשים,
מסביב…ילדים מושלכים לאש,
נשים עומדות בתור, עם תינוקות בידיים, ואחד אחד, גבר חוטף מידיהן את התינוק ומניח אותו,
…מניח בזרועות פסל מתכת עצום שעומד באמצע המדורה.
התינוקות נשרפים, לאט…,
המיית התופים מכסה על תופת הצווחות.

…אבל יש נשים שרוקדות, שיכורות,
וגברים שרים ומחוללים סביב האש…
הם עונדים תכשיטים, ממתכות, מאבנים ומפלסטיק,
על גופם וסביב בתיהם המוארים.
הם לוקחים את המתכת היפה והטובה ביותר ממרגלות הפסל
וכולם מזדיינים סביבה באורגיה ענקית.

מלך, ועוד כמה אנשים, עומדים מהצד ומסתכלים.

האש כובה ומתוך החושך יוצא העורב.

(חושך)

מעוף העורב מוביל אותנו למחסום

תמונה שישית:

גבריאל/ג'יבריל/גבי – העורב, יורד ארצה ממעופו, ללקט וללחך אשפה
הוא מופיע לצד נאביל הממתין במחסום.

נאביל, מקרין בסינמטק ירושלים, בחור חולמני וביישן בעל ליקוי דיבור, באות ר (ר=וו), למשל, או סוג אחר של גמגום ססגוני. מדבר תוך כדי לעיסת סנדוויץ'.

העורב, ג'יבריל (תוך כדי לעיסה):
מה זה נראה לה פה, זאתי, גם כן…יש בה משהו כל כך…יהיר!
ועם זאת, חוצפה.., רעננות כזו, חיננית אפילו…
עזוב אותך מאלו! סתם וואג'ע ראס.
היא בחיים לא תשתלב בינינו, לא יקבלו אותה. ינעצו בה מבטים חשדניים, ישאלו שאלות חודרניות  על אמונה, על היסטוריה משפחתית, על נטיות קולינאריות…

המקרין, נאביל:
אתה מדבוו? וואללה תה מדבוו!

ג'יבריל:
אני? ואתה… מה? ולמה שלא אדבר?

נאביל:
למה שאתה עוווב.

ג'יבריל:
מה אני?! אויב? למה כמו מה אני נראה לך?

נאביל:
עורב.

ג'יבריל:
אה…עורב, כן. וודאי. אז אה…קרעעע!!

נאביל :
טוב, תה לא משהו בתוו עוווב.

ג'יבריל:
אה באמת? ואתה, בתור עוובי?

נאביל (מזדקף – ללא מבטא או ליקוי בדיבור):
לא. לא בתור ערבי. ערבי בתור.

ג'יבריל:
בתור?

נאביל:
בתור.

ג'יבריל:
בתור למה?

מרחוק, אור נדלק, אדם מבוגר במחסום מתעצבן על דרור החייל, צועק:

אדם במחסום:
אני יכול לעבור! כן אני יכול! זאת הארץ שלי ואתה תלך מכאן!

דרור:
אתה תחזור למקום שלך!
רוח אל מחלכ, כוס אאאאמק! אנעל רבכ ערס חול שרמוטה!
אין לך אישור !!
תעודה כתומה ודרכון ירוק – לא תגיע רחוק!

אדם במחסום:
יש לי כתומה…, זה כמעט אדום. ולך, כחולה.
למה מי אתה? תראה אותך! מאיפה אתה בא? לאן אתה הולך?
ריק. שו אסלכ אינתי?
מה השפה שך, אה? המקור, השורש, המוצא?
מן ווין חדרתכ? אה? יידיש? מרוקאית? מה?
כבר אי אפשר לדעת. רוקנו אתכם מתכן. הייתם עם…שעב אללה אל מוכתר… מרהיב.
נהייתם פחי זבל.
לא, יותר טוב – מכונת מיחזור ! הא!

דרור:
חלאס נו. חליק אחי. כל רמאללה מליאאאן בלונדיות. ככה.
לך תסתדר על איזו תעודה אדומה, אה?

‫(‬האדון נכנס לאוטו, זועם, מניע ומתכוון לחצות דרור בולם אותו בגופו)

א…אדומה אמרתי לך ! ת'לא מבין אדום ?
כמו… יין אדום, מכיר, יא…, פרימיטיבי ?
מה יש'ך באוטו ? אה?  (ניגש לאוטו ומחטט בו)
כבש ! (ננשך)
איי!!! חי !!
וביצים
ואישה וילדים!
ופירות וירקות, …יפים!!
לא עובוו.

אדם במחסום:
עובר. (מתקן אותו, וגם לגבי כאב הנשיכה)

דרור:
לא, לא עובר.

סצנה שנייה
תמונה ראשונה:
מעוף העורב מוביל אותנו לסילוואן

חצר טיפוסית בסילוואן

סקרלט, תרנגולת, עומדת על הבמה, מפצחת גרגרים וזרעונים, מנקה את עצמה ממזיקים, מערבבת ביצים בקערה וצופה בטלנובלה דרום אמריקאית.

ג'יבריל מתרסק (רעש מפציץ מלח"ע שנייה והתרסקות בתוך ערימת קרטונים) בחצר מאחורי סקרלט. היא לא מאפשרת לו לדבר, הוא קוטע את פטפוטיה

סקרלט: גבר ! גב..גב..גבריאל! ..ג'יבריל ! …גבי? מה קרה, גבילה, מה קרה ? היי…אתה רוצה כוס מים? קום, קום, מה קרה לך…אוי אתה נראה נהדר!  נחמד שאתה בא לבקר אותי ככה, לדבר קצת, לפטפט, לפלרטט…מה קרה ? אתה יכול לספר לי, אנחנו כל כך קרובים הרי, …כמעט בני דודים, רק שזהו, אנחנו לא, אז…

ג'יבריל: (מתפרץ) הו סקרלט, את לעולם לא תביני…! את מבלה את ימיך בגינה הזו ולעולם לא יוצאת ממנה !

סקרלט: הא ! אני לא עשו אותי באצבע אלא בכל היד,  זה נכון שאני לא אוכלת מפחי מזנון הכנסת…אבל אני בהחלט לא נולדתי אתמול !

ג'יבריל: כן, אני יודע. פשוט…, אני עף, אוקיי? ראיתי, משהו קרה,  אולי מישהו מת אולי יש משהו לאכול…הסתכלתי. בני אדם. אני מתאר לעצמי ששהית בחברתם מספיק..,

סקרלט: כן, כן, אני מכירה…
ג'יבריל: לפחות כמוני…
סקרלט: הרבה אנשים…כמו אום-פאדי למשל, היא בן אדם

אום פאדי יושבת על כיסא נמוך ומרוקנת קישואים עם סכין

ג'יבריל:…אמנם לא לגמרי באותם חוגים…אניווי,
…הם עמדו באמצע הכביש, כמה מהם סרבו מעבר לכמה אחרים.
הם החזיקו…רובים, והאחרים החזיקו, נו… (מחפש סביבו, מרים פיסות נייר טואלט בצבעים שונים…)
סקרלט: זבל ?
ג'יבריל: ניירות, דפים, בצבעים שונים. תגידי, את עוקבת ?

(סקרלט: כן, כן, וכיו"ב, מבטה נמשך לטלנובלה שלה)

ג'יבריל:…הם צעקו זה על זה, צווחות עד לב השמיים, ונופפו בערימת הניירות שבידיהם, כאילו…,
כאילו ביקשו לפרוש כנף ולעוף !

סקרלט: לעוף ?! (הד: לעוף? לעוף? לעוף?)

(פאוזה)

ג'יבריל: זה מה שאני אמרתי ! אבל מה שאני אומר לך כעת, זה שהם באמת מנסים…!
תביני, הם מתחלקים לשלושה סוגים: (אוסף שוב את ניירות הטואלט, ודרכונים מעופפים מעל ראשו כמשתגע עם ציפורים)

מלווה במחול דרכוני-ענק מעופפים סביבם, אדום, כחול וירוק, (אירופי, ישראלי או אמריקאי וערבי)

שלושה סוגי אנשים, שלושה מיני …, (סקרלט נראית אבודה)…בואי נקרא לזה כנפיים, טוב ?

כנפיים ירוקות – אלו שניסו לעבור, הם לא יכולים ללכת לשום מקום.
הם נשארים שם, באמצע הכביש, כל היום, ובסוף חוזרים למאיפה שבאו.

כנפיים אדומות -אדום כמו יין, כן? – הם מסתובבים הנה והנה כאוות נפשם.

ואלו עם הרובים, שמעתי – לא יודע, יש להם כנפיים כחולות, אבל הם לא מראים אותן….(עוטף דרכון כחול בכיסוי שחור) בקיצור, לא הבנתי כלום. (מהורהר, כמו דיבר אל עצמו)

(תם הריקוד)

סקרלט: אההה! אני הבנתי הכל – הכנפיים האדומות זה כמו ציפורי המים הגדולות, הנודדות…
והכנפיים הכחולות, אלו ודאי הנשרים, העיטים, הבזים והניצים…הם מתחבאים רוב הזמן, מאד מאד זהירים, וכשהם מופיעים, זה רק כדי  לעשות… (בודקת בעיתון זרוק לצידה) "ווידוא"…,

ג'יבריל: וידויי?

סקרלט: ווידוא. שהטרף שלהם מת, ואז הם אוכלים אותו בצד, לבד…

הכנפיים הירוקות זה…אלו בטח ה…ג'יבריל…מי אלו ? ג'יבריל ? גבריאל ? גבי ??

(סקרלט ממשיכה להרהר בקול)
אום פאדי פיזרה את הקישואים סביבה על הרצפה והיא מקפלת שקיות למשולשים ומניחה בין הקישואים הריקים

ג'יבריל: לפעמים אני חושב שאנו בעלי-הכנף לא מבינים כמה מזל יש לנו…(בוהה פתאום בסקרלט)

סקרלט: מה ?
גבי, למה אתה מסתכל עלי ככה?

ג'יבריל: תגידי לי סקרלט, את יכולה לעוף?

סקרלט: אהה…בוודאי! מה, עכשיו? לעוף? אני רגע, רק צריכה להיזכר, כלומר, הנה זה בא..הופ! קצת עפתי, לא? אבל, אין כל סיבה ש…

(ג'יבריל מעודד אותה, היא מנסה וכושלת, שוב ושוב. ג'יבריל מגחך ומביט מעלה, צל ציפורים נודדות מלווה בקולות עגורים מעליהם)

ג'יבריל: כמו בכל שנה, חסידות, שקנאים, עגורים, וכ-500 מיני ציפורים חוצות את ארצנו בדרכן מאפריקה ואסיה, לאירופה
ומאירופה לאסיה ולאפריקה…וחזרה…מאפריקה ואסיה, לאירופה
ומאירופה לאסיה ולאפריקה…וחזרה…מאפריקה ואסיה, לאירופה
ומאירופה לאסיה ולאפריקה…וחזרה…מאפריקה ואס…

סקרלט: מאיפה ?! לאן ? ארצנו ?? על מה אתה מדב…אההה, כן…אלה. (מביטה מעלה בעצבים , מותשת, עם ניצוץ של קנאה)

ג'יבריל: הכנפיים האדומות…
תגידי, אולי תרצי ללכת לראות שם למעלה, במעלה הגבעה, יש שם מישהו שמתקן את זה, כלומר, שמעתי, אומרים עליו שהוא קוסם! כל אלו…שלא יכולים, …להתעופף או…להסתובב חופשי, הולכים אליו לעזרה…

סקרלט: אפילו פינגווינים ?

ג'יבריל: אה..כן…תבקשי את רון מגן, סגן-אלוף, מהשב"מ.

סקרלט: הש..מה? (ולעצמה:)…או דודואים ?

ג'יבריל: בטח, מה שעושה לך את זה…(יוצא, אור נשאר רק על סקרלט)

סקרלט: יעני יעני  יענים…או קיווים..או הודו…!
ואני תמיד חשבתי ת'עצמי יותר קרובה לברווז…אבל זה הממזר יודע לעוף…
אז מה אני, כמו… עז ? גמל ? חמור ?!?
או עכברוש ??? שמן ושעיר ??
אני חייבת לעשות משהו !

סקרלט צועדת לכיוון המחסום הנראה באופק

תמונה שנייה
שקיעה, חושך נופל לאט

הפעם נאביל בראש התור, גבריאל העורב מעופף סביבו.

ג'יבריל:
מה זאת אומרת ? למה שלא אדבר ? אין לי מה לומר ?
אני המרחף מעליכם, אוכל מאשפתכם, השוכן במאורת כנסתכם,
"מצודת העורבים", פף. למה שאשתוק ?
'תה מנסה להפחיד'תי ?  אני יכול אלפים כמוך למחוק !
באמא שלי אני מביא עליך את כל הבני דודים שלי מעיסאוויה, גילה, אל עזריה ומאה שערים,
אני במקומך הייתי דואג … למקומך בתורים.

נאביל: אה ! היי! בו'נה! ראית, עקף אותי המאאאנייאק!

ג'בריל: תגיד לי מה אתם משחקים פה?
מה זה זה? , מה ישך ביד? מה זה?

נאביל:
…ניירות.
ֿתעודת זהות, דרכון, תעודת מעבר,
רישיון רכב, פוליסת ביטוח, טסט, רגע זה טסט? זה טסט.
תעודת נישואין, תעודות לידה ותעודות פטירה
של כל המשפחה.
אתה מבין, אי אפשר למחוק, הכל מתועד.

ג'יבריל:
ומה עושים עם כל הניירות האלה,
כולם נושאים אותם בכל עת?

נאביל: (ציני) הא! הם נושאים אותנו! או שאנחנו נוסעים עליהם, רוכבים עליהם, כן. ממקום למקום.
סנדלים, חמור, אופניים, אוטו או טקסי, זה לא בעיה…מסתדרים!
אבל התעודה, זה כאילו… כאילו…כאילו אתה גר בתוך התעודה.
חייבים לקשט אותה,
לגנדר,
לשפצ"ר איך הם אומרים…
לשים תמונות של האשה והילדים,
וגם איזו תפילה.
שומרים עליה טוב! החיילים לא אוהבים… בלוי.
מוזנח.
מיותם.
נטוש.
צ'יקמוק.

(התעודה של נאביל נראית זוועה)

(מיואש מהמצב ומהציניות שלו)
אז הבאתי גם בסבורט. אה…פספורט.
(נאביל מזדקף קצת, ומראה דרכון חדש, נוצץ וירוק להחריד)

תורו מגיע, הוא ניגש אל החייל, דרור

דרור:
מה זה הצ'יקמוק הזה ? אה?
אתה קורא לזה זהות ?
צק-צק-צק-צק ! ‪)‬מצקצק בלשונו)
אל תביא לי דרכון, זה לא שווה פה כלום.
לך למינהל ותחדש ת'תעודה,
אח"כ תחזור, ו…נראה.

נאביל (מתכוון ללכת, וחוזר) : אתה – אתה…סוג של.. חתכת…מין…סדרן.

דרור:
סרבן?! שששש!
נאביל :
ס-ד ר-ן, תרגע.  כן, סדרן.
עומד בכניסה ל – "מופע התעתועים הגדול של המערב!"

דרור נרתע מהע' שבוקעת מגרונו של נאביל, אחוז אימה. תוך כדי הצגת וידאו של נוף המערב המשתרע :  מערב-ירושלים, תל אביב, אתונה, פריז, ניו יורק, הוליווד, נאביל מקונן:

חלקכם מסוגלים לבטא ע' גרונית,
ובוחרים שלא.
לחלקכן מתחמקת לרגע הע'
מהעוצר שהושם עליה
במעמקי הגרון
ולו רק כדי לשמר אותה לרגע,
ולבטא בה עניינים עסיסיים במיוחד, על מנת להדגיש…

על מנת לומר דבר מה של
לעג, עורמה, עממיות עמומה,
געגועים לעדנה עתיקה,

על מנת להשתייך
או להתבדל.

דרור:
כן….כי..זה..נו..איך קוראים לזה..אנחנו יותר מערביים אפילו מ…מפריז!
מבחינת מחקר,  מדיניות מגדרית מתקדמת,
ֿמבחינת הטמעה של הגוונים הכהים בתוך הלבן,
א…אנחנו שיכללנו את הקולוניאליזם ברמה אדירה…!
ובכלל.. יותר מושכים.
זה… השילוב מזרח-מערב שמנצח פה. (דרור מחייך, מתייחס לעצמו כסמל מין)

‎(נותנים רגע לקהל לשפוט…שניהם  מודעים לקהל פתאום‫,‬ מסתדרים ‫-‬ מי יותר מושך כשילוב מזרח‫-‬מערב)

אז נכון, כל אחד עשה קצת פשרות,
נעלמו איזה חריימה ובורשט והממולאים התערבבו בין כורדיסטאן וליטא –
דווקא אחלה שעטנז, כדאי לך לנסות.

נאביל:
יודע מה ? עזוב אותך, אתה נראה לי בחור טוב, חבל עליך.
בוא איתי למופע האמיתי : אני יכול לסדר לך עבודה אצלנו – בסינימטק.
אני עובד שם, מקרין.
השיא של המערב עובר דרכי,
ואפילו איזה סרט איראני מגיע פעם בשנה,  אם קיבל אישור מ Arte …
מסך הכסף, פסגת היצירה, שיא הטכנולוגיה, האמנות השביעית. ‪..‬
ידעת שבארץ משתמשים ביותר סרט-צילום על תקשורת מבכל הוליווד ?

דרור:
וואללה?

נאביל:
כן, פה הם מנסים את המצלמות, את הבומים, הגריפ סטנד, העדשות, הדוליז, הגאפר, הסטיקלייטים ועוד מוצרים זרחניים… ..לפני שהם עושים מזה מיליונים בסרטים…

דרור:
לאאא !

נאביל: וואללה ! אפילו הצבא לא עולה עלינו בטכנולוגיה, אבל הוא מתאמץ…
עזוב, גם המיליונים האלה … בסוף זה חוזר אלינו…

דרור:
אין מצב.

נאביל:
חוזר בטח חוזר. באבו אבוכ חוזר.
אנשי הסינמטקים וסוכני המלחמות, חיים על אותה שכבה על גבי העוגה.
הם נהנים מאותם מטעמים ומשליכים לאותם פחים.

דרור פונה אל רכב שטח מפואר של האו"ם או האיחוד האירופי, היונה נוהגת, בצורתה הלבנה, מרימה כוסית יין אדום וצועקת "לא מפחידים יונה ביין!!" כשהיא דוהרת הלאה ומשאירה ענן אבק על שניהם

וזו אחת מהעוגות המעצבנות האלו,
עם שכבה עלובה של טעם למעלה וכל השאר בצק.
איך קוראים אצלכם, חנק?
והלמטה? עזוב, שרוף.
ומי זה הבצק הזה ? אני ואתה! עובדים 40 שנה ומפוטרים בלי פנסיה או פיצויים.
קיצוצים, כשהמנהל חי במלון דה-לוקס במשכנות שאננים!

נאביל חוצה ועולה במעלה הכביש…

דרור:
ברור ! הכל מתחיל בדמיון !
אדם יוצר,
שיר,
תותח,
שיר על תותח,
סיפור מלחמה!

זה הולך אליכם
או שמכם זה בא!

והרי אם הנשק הוא מצלמה, (מכוון אל נאביל המתרחק),
יו שוט, אנחנו מקליטים. פגיעה! בהילוך איטי השחקן צונח…,
השחקן הוא המוות!

אצל ג'יימס בונד או באטמן ממציאים כל מיני כלי-נשק מתוחכמים,
הצבא מייצר אותם על אמת…! (אלומות לייזר בוקעות מהרובה)

הרי כילדים, היינו מתלהבים מחרבות הלייזר של לוק סקייווקר
כמו מכל פיתוח של נשק צה"לי חדש ברפא"ל, באותה מידה!

קריינות רדיו נשמעת:
"הבוקר, לאחר משא ומתן בן כמה חודשים, נחתם הסכם קיבוצי בין ארגון "כוח לעובדים" בו מאוגדים עובדי סינמטק ירושלים לבין ההנהלה…"

דרור:
נכון שפה אני אקבל תנאים: מענק שחרור, שנת לימודים גבוהים ואפשרות לעבוד במשרדים הממשלתיים…והמשכורת, 352.5
טוב, כולל רמת סיכון תוספת פעילות רמה ב' 54 ₪ , 404‪.‬20 בינתיים…
ותחושת השליחות…?
(דגלי ישראל צפים ועולים מהבתים הפלסטיניים הפזורים סביב המחסום, מלווים בשירת דתיים אמריקאית)
חכה לי רגע !

דרור רץ אחרי נאביל, מניח לחפציו ליפול מאחוריו. שניהם מתרחקים מהמחסום, יורדים במורד הגבעה, לכיוון הסינמטק…

סצנה שלישית

משרדו של איציק
סקרלט פוגשת את סא"ל איציק, היושב לשולחנו, ומחתים מסמכים באופן אוטומטי.

(אור על איציק)

מחלון המשרד של איציק: נאביל ודרור נראים צועדים לעבר הסינמטק,
בדרך, דרור משליך את נשקו, מכשיר קשר, פושט מדיו, חולצה, מכנס, נעל…עובר דרך חצר – מסתבך בחוט כביסה עמוס בגדים- ויוצא "אזרח". הם פוגשים את מנהל הסינמטק בכניסה – זקן שמן בזקן לבן וחליפה – דרור לוחץ את ידו. ברקע קולו של איציק, ואנו רואים את הסצנה במשרדו:

איציק: מנוע…ממנוע…מ-מ-מנוע….(מרחרח את האוויר בפתאומיות, ושב לעבודתו) מה זה? כל כך חי וטרי, מקורי אותנטי וראשוני, היתכן? לאאא! הבא בתור!

(סקרלט נכנסת)

סקרלט: אני רוצה אישור!

איציק: אי..אישש..שווו?

סקרלט: כן. אישור. שמי סקרלט או חרא, איך שתרצה, ואני שמעתי שאתם מעניקים "אישורים" כדי שאנשים יוכלו, לנוע..אז גם אני רוצה.
לא, לא, לא, אני יודעת מה אתה חושב לעצמך: 'היא ציפור, למה שלא תעוף?', אז זה העניין, לרוע מזלי יש לי כנפיים קצרות מדי. כן, כן, מדי קצרות. רואה?
אז אני עמדתי פה בתור מהבוקר כמו כולם, ואני רוצה להגיד לך שלא היה פשוט ! אנשים ניסו לתפוס'תי בנוצות, הם צחקו עלי וקראו לי בשמות…אבל אני עמדתי ! כמו כולם ! ואני דורשת לקבל טיפול מהרופא! או מה שלא תהיה…
…בבקשה אדוני, אתה לא רואה שנגרם פה אי צדק ?! אני אמורה להיות "חופשיה כציפור", כציפור ! וכל מה שאני עושה זה לספק לאום פאדי וילדיה מלאי בלתי מוגבל של ביצים, וזו משפחה גדולה, מה אני אגיד לך, בכנות אני כבר לא בגיל…

איציק: רגע, רגע… אמרת אום פאדי? (מדפדף במסמכים) אום פאדי מוואדי ג'הנום ?

סקרלט: כן, אתה מכיר אותה?

איציק: תני לי רגע להבין, את עובדת אצלה, בתור…, תרנגולת, כן ? כן…ופתאום בא לך לעוף ! …אבל את לא יכולה, כי הכנפיים שלך קצרות מדי ! קצרות מדי…

סקרלט: כן. אה…אני חשבתי, אם כל האנשים האלה עומדים פה בחוץ, אז בטח יש להם בעיה, נכון ?
כי יש להם רגלים, בדיוק כמוך…
אז…למה הם לא הולכים לאן שהם רוצים ?
אז אמרתי לעצמי, בטח יש לכם איזו תרופה. איזה טיפול מיוחד, שיעזור להם, להתקדם.
נו, המפקד, בחייאת הרמטכ"ל, אלוף הארץ באליפות העולם, הוד נצלנותו,
אתה בטח יכול לעשות משהו בקשר לכנפיים שלי ?

איציק: הכנפיים…? הכנפיים שלך…בוודאי, בוודאי שיכול, אין לא יכול, רק לא רוצה וקשה יש רק בלחם…את מבינה, תצטרכי לעבור כל מיני דברים…, טיפול. ו…תראפיה, כן! בדיוק, תראפיה! זהו, כמו אצל פסיכולוג, כולם עוברים את זה פה, ככה זה, צריך לדבר, לספר, לזמר, לשפוך, לענות על שאלות, לשתף פעולה…
יד רוחצת יד, תני לי ואתן לך…, מה את צריכה, מה חסר לי…,
אהה…שאלות פשוטות, שגרתיות. כמו…ארזת לבד ? מישהו נתן לך משהו להעביר ? אני שואלת כי מישהו אולי נתן לך משהו שיכול להראות תמים אבל הוא בעצם פצצה ? מהי מטרת הביקור ? מאיפה את באה ? לאן את הולכת ? מהו הערך האסטרטגי, הדתי והכלכלי של בית אום פאדי, האם היא מוכנה למכור, בכמה ומתי ?

סקרלט: מה ? למה אתה מתכוון ?

איציק: אה…פשוט תספרי לי דברים שאני צריך לדעת…

סקרלט: טוב. ומה עם הטיפול? כלומר האישור? כלומר…אתה לא מצפה שהכנפיים שלי יצמחו מדיבורים, אה? תשמע, אני באתי לכאן כדי שתעזור לי לעוף, אני בטוחה שיש בי את זה, אני ציפור אחרי הכל…
תראה אותן, מהחלון, תראה אותן עפות (מצביעה לעבר הקהל) עד לראש הגבעה. אני אעשה כל מה שצריך, בחיי.

איציק: הטיפול…הדיבור הוא חלק מהטיפול, זה מה שאנחנו עושים כאן…את מבינה…איך להסביר לך?
(הוא מצייר בגיר על לוח):
דמייני עץ, הוא כולו עקום ומסועף, מפותל ומתקלף.
שימי מוט ברזל ישר וחזק לידו וקשרי אותם יחד. עם הזמן, קסם!
העץ יהיה ישר ויציב, ותוכלי לכרות אותו ולבנות ממנו בית!

הו, אל תדאגי! את תקבלי סדנאות מתיחה לכנפיים שלך, אבל קודם כל, את חייבת לחלוק עמי כמה סודות מהמטבח הנהדר שלכם! את מבינה,  אשתי, היא לא מבשלת יותר…הכל מגיע קפוא, מהסופר – למיקרו! החיים כה ריקים, לחיים יש טעם של פלסטיק!

סקרלט: הו, אבל זה איום ונורא! אל פחד, אני אעזור לך…אתה מכיר את הכוסה מחשי? קישואים ממולאים עם אורז ובשר טחון, או מקלובה, מתובלת בהל ועוד בהרט…אתן לך ממיטב המתכונים של אום פאדי אבל תאמר לי בבקשה, מה הכוונה ב"מתיחות", אני רוצה לראות לפני שאני מסכימה…

איציק: בואי, אני אראה לך. יש לנו מכשירים חדשים, שיא הטכנולוגיה בתחום המתיחות, אנחנו בדרך כלל מפוצצים בעונה הזו, אבל בטח נוכל למצוא לך מקום…!

(חושך)

סצנה רביעית

שמי ערב, נאביל ודרור נפרדים ביציאה מהסינמטק.
נאביל מטפס על ההר לתוך הכפר.
בולדוזר חופר לו תחת הבית ורשום עליו "רשות העתיקות", שוטרים חמושים מסביבו.
נאביל משתולל וצועק, נעצר ומוכה ע"י השוטרים, שמכניסים אותו לרכב ונוסעים.

נאביל כורע וידיו קשורות מאחורי הגב. קושרים לו חבל לכפות ידיו. החבל עולה, עובר בלולאה גבוהה הקבועה בתקרה, ונמתח עד שנאביל מורם, תלוי כנגד הקיר כשזרועותיו נקרעות מעליו מאחורי גבו.

חדר מעצר/מרתף עינויים
אור רך, רק על נאביל, שהשתנה – הוא רזה וחיוור, חבול ומותש, עיניו מכוסות בפלנלית

נאביל: (לצד במה)
כן! הכל! הכל היא סיפרה לו גבר! על המכוניות, הסמים, אפילו ההתנגדות העממית…!

דרור (שעון על הקיר, מבחוץ, מציץ מחלון מסורג, אוכל מעורב ירושלמי):
מה אתה אומר…

נאביל:
איך היא דפקה את כולם!
בכמה שבועות,
ה..ססססקרלט הזאת !
נהייתה המודיעה החשובה ביותר של המג"ד!
בזכותה, הצבא שולט בכל תנועה באזור – מעזה עד איסלמאבאד!

(מדובב כסרט פעולה אמריקאי עתיר תקציב) Western forces are deployed around the black sea‪, backed by the golf war troops‬
כוחות מערביים נפרשו סביב הים השחור, מתווספים לאלה שכבר בשטח מאז מלחמות המפרץ…!

ֿדרור:
אתה חי בסרט…

(אור מגלה את סקרלט)

נאביל:
ששש!!! זו היא! ..בונה', זה נכון מה שמספרים -(מריח)  היא מריחה ממש טוב! כל כך אמיתי, כמעט מוחשי! הייתי אומר שהיא קצת שמנמנה, אבל רכה..אההה פאוזיה! …מה שאשתי עושה עם חזה עוף, בתנור, עם טחינה

דרור:
‫(‬מבחין בסקרלט:)
א…א..אבל היא…אה…נאביל, תשמע..

נאביל:
…כן. אחלה חזה. (מריח) אולי מזויף, רגע, אני בודק (מרחרח באוויר, ובקול רם יותר, שתשמע:) או, כן! ללא ספק מזויף! קשה, מנוכר ותפל, כמו האוכל שנותנים לנו פה!

סקרלט:
א…אני רק מתחילה.
"קודם נעשה מתיחות, ואז נטפל בדברים הקטנים" הוא אמר…
הם רוצים לגלח לי את הרגליים…
הם אומרים שזה טוב, בשביל ה..וונטילציה, שהאוויר יעבור יעני, כשאני שם למעלה…
אני מתארת לעצמי שהם ירצו גם שאני אעשה ציפורניים…
זו פעם ראשונה שלי…זה קצת קשה, לא?

נאביל:
פף! זה? (מביט לידיו הקשורות מעליו) בהתחלה זה כמו דגדוג קל וקצת שורף בבית השחי. כמו כשאבא שלי היה מדגדג אותי, כשהייתי ילד. עוד מעט תרגישי את הכאב…

דרור (לוחש לנאביל):
אבל מה היא עושה כאן בכלל?

סקרלט:
אני לא בטוחה, זה נראה הכרחי, לא?
אתה פה כבר הרבה זמן? מה אמרו לך?
אמרו לי…"כמה ימים", והם רוצים שאספר להם סיפורים…!
אני מתה על לספר-סיפורים! אני מספרת לאפרוחים שלי…
כש..מ..מ..משאירים לי.. כמה…(פורצת בבכי)
אני…כל האפרוחים שלי הלכו!
‫(פלוגת אפרוחים במדים, סאונד של מגפיים)‬
הם לוקחים לי אותם, כשהם עדיין בביצה, או כשהם צעירים ויפים …
שמעתי על מקום איום ונורא…
סוגרים אותם במתקנים מבודדים, בלי אמא, בתנאים-לא-תנאים
והם אומרים לי : "אמא, מה שלא הורג – מחשל!"

דרור:
ומה שהורג – מחשל את אמא…

סקרלט:
גם אני הייתי מדגדגת אותם!!

נאביל:
וואלה…
אה…הרבה זמן? אפשר לומר שאני פה קבוע…
את יודעת, זה תמיד היה ככה,
מאז עידן הברזל..
למעשה, היה כאן כפר של עמונים,
איפה שאנחנו עכשיו…
גם הם היו עושים את זה, את יודעת?
אפשר לומר שהם התחילו את כל העניין!

סקרלט:
מה, דגדוגים? מלחמת דיגדוגים שכולם נגד כולם,
אחים ואחיות יחד נאבקים, קרובים, נוגעים, צוחקים ומלאי חיים…

דרור:
לא!
הם היו לוקחים את הילדים,

נאביל:
כמו היום,

דרור:
ומשליכים אותם לאש.
והיו חצוצרות ותופים,

נאביל:
כמו היום,

דרור:
כדי שאף אחד מחוץ למעגל לא יוכל לשמוע את הצרחות.
מעגל של אש.

נאביל:
זה היה האל שלהם. הוא היה מביא להם שגשוג.
במרכז המעגל, היה פסל פלדה ואש זורמת בתוכו,
הם נתנו לו את הילדים, אז הוא נתן להם זהב.

דרור:
היום הם נשרפים למוות בטנקים

נאביל:
או באוטובוסים, מה ההבדל?
בכל מקרה,

דרור ונאביל:
מישהו אחר עושה קופה…

סקרלט:
מישהו ? כמו האלוף, רון מגן ?

נאביל:
כן. גם.
באלפיים שנים האחרונות, העמק הזה הוא הפח זבל של ירושלים.
אז כולם כועסים, בוערים.
והאש תמיד צוחקת על הכבאים, מבפנים…
כמו העיקצוץ הזה תחת הזרוע שלך…

(התרנגולת מנסה לגרד תחת הכנף)

סקרלט:
אתה חושב שיש להם פה קצת דאודורנט?

נאביל:
בדיוק! אומרים לך שאת מסריחה, ומישהו מתעשר מדאודורנט!
שאת מלוכלכת, אז מסבון!
שאת חולה, אז כל הג'ובות בתרופות,
ואם את מתה, או סתם מיותרת, הם יתעשרו מנקמה!
…דחף אישי או תעשייה שלמה של נקמה ממסדית,

סקרלט:
הרבה אנשים מתים והורגים כדי שכל מיני אנשים אחרים יקבלו כסף !

דרור:
מטיפי דת, עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי צבא…משכורות עתק!

נאביל:
…העירייה לא מנקה, הם מתעלמים מהמקום הזה.
הם מניחים לעשירים קיצוניים מחו"ל להשתלט על הבתים שלנו,
וכשאנחנו מתנגדים, הם זורקים אותנו לפה!
פעם, היו זורקים את ה"מלוכלכים",
חולים וגופות, מראש הגבעה אל תחתית העמק.
וגם פושעים. למעשה, כל מה שבזמנו כונה "חולי" או "פשע" נשרף,
לעד,
בחומצות וגפרית!
בסוף, כל מיני כימיקלים יצאו מערימת הזבל הרקובה הזו,
נוזלים רעילים וסרחון נוראי.
הם סיפרו שנולד שם יצור.

סקרלט:
י..יצור? איזה מין יצור?

נאביל:
שמו היה עזאזל.
(דרור רודף אחרי "שעיר", תופס ומשליך אותו מהבמה)

דרור:
גם סמאל, לוציפר, בעל זבוב,

נאביל:
בקיצור – שטן. בעל כוחות על טבעיים,

‫(‬הכבש חוזר לבמה ומכניע את דרור)

הוא לימד את בני האדם לעבוד עם מתכת.
תכשיטים, מכונות, נשק…
וגם איך לפגוע אחד בשני,
בקנאה, באנוכיות ובפחד.
‫(‬ידו של דרור האוחזת פגיון מונפת שוב ושוב ומשפריצה דם)
(פאוזה. סקרלט מבועתת.)
(איציק נכנס)
איציק:
נאביל ענדליב אבן-אבן אל מותשאל בנת-בנת אל ג'יראן אל-לג'יין !

נאביל:
הא?

איציק:
לך הביתה.

אור כבה על נאביל, נשאר על סקרלט. סקרלט מבועתת מפחד אחרי השיחה עם נאביל, מושכת את כנפיה, משתחררת בכוח תוך אובדן כמה נוצות ויוצאת עם הכנפיים תקועות למעלה.

סצנה חמישית

משרד

איציק: מצוין בוגי, אהה ביבי, כן, נהדר! כן, יש לי, יש לי הכל. כן…כן…טוב, כמעט הכל. חסר לי רק האישור מהממשלה, אבל בשביל זה אתה פה, לא? כמובן שתקבל את החלק שלך ! אתה יודע שכבר דיברתי עם סאאב, עם וולבו, עם חבר שלי מרפא"ל ובן דוד מאקרשטיין תעשיות…בקרוב אני אקודם ואצא מהמשרד הזה ואז אני מבטיח לך שתזכה לנהל את כל החוזים הגרעיניים…

(סקרלט נכנסת, ידיים באוויר)

סקרלט: נמאס לי! הגיע לי עד כאן! אני רוצה לעוף!

איציק: תעופי, תעופי, חמודה, אני מבטיח לך! קצת סבלנות. אום פאדי חיכתה שישים שנה לאישור מעבר שלה…! (צוחק)

סקרלט: ואתה חיכית אלפיים שנה בשביל כזה ג'וב…!

איציק: בונה, תסבירי לי רגע בקשה…(מראה לה מפה) הכורים הגרעיניים האלו, זה לא הגיוני…

סקרלט: איזה גרעינים?

איציק: לפי מה שסיפרת לי, וקצת מחקר שעשיתי בעצמי, ציירתי את המפה הזאת…(שולף מפה מהכיס הצדדי) גיליתי ארבעה כורים גרעיניים – בישראל, רוסיה, פקיסטאן וסין, שיוצרים מרובע מושלם, שטיח מעופף, מעל אפגניסטן, אירן, עירק, סוריה וירדן!!! חייבים להיות הסכמים בין מדינות! צבאות שלמים נמכרים ונקנים, זה הולך להיות ענקי!! למה אף אחד לא מספר לי כלום?! הא?

סקרלט: (תוקעת לו אצבע בכרס) אולי אתה לא מספיק גדול! אולי אין לך מספיק שוקולדים מצופים על הכתפיים! (חוטפת לו "דרגה" מהכתף, ואוכלת אותה) נמאס לי! הגרעינים היחידים שסיפרתי לך עליהם הם אלו שבאים מהמזרח עד הסופרמרקט המעאפן שלך! אני לא יודעת מאיפה הבאת את כל השאר…אני חושבת שאני מוכנה לעוף.

איציק: לא!! אל תעזבי אותי עכשיו! תגידי לי מה לעשות! אני לא יכול לחיות בלעדייך! מאז שנתת לי את המתכונים שלך, חיי השתנו, המקלובה שלך הוסיפה לי עשר שנים, מה יהיה עלי??

סקרלט: פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב אה דם.

איציק: אה?

סקרלט: באור שאני רואה, בעיניים שלי, נשמה, שכה יהיה לי טוב, בחיי אלוהים, בספר התורה, בקוראן ובברית החדשה – לא רואה אותך ממטר !

יוצאת.

סצנה שישית

תמונה ראשונה:

דרור יושב על אבן מחוץ לבית המעצר

דרור: אני בסך הכל רציתי לשכוח את הכל!
אז עזבתי…עזבתי את הארץ.
וכשהגעתי לאירופה, זה לא היה כל כך פשוט לומר לאנשים שאני בא מישראל,
אז חתמתי על איזה עצומה והבטחתי שלא אחזור לצבא…
כי לא הייתי מוצא לי חברים אם לא…ועם הבנות, פפף.
זה לא כמו בישראל, הן בכלל לא נדלקות על כל הקטע של החייל, אז…

יונה ועורב נוחתים פתאום

יונה ועורב : אז למה סירבת לחזור לצבא?

דרור: כל אחד תורם את חלקו, אני את שלי עשיתי…

יונה : למה סירבת לחזור לצבא?

דרור: אמא שלי נורא פחדה, והתנגדה באופן כללי לכל…

עורב: דרור, למה סירבת לחזור לצבא?

דרור: בהתחשב בזמן ששירתתי, שלו..שנתיים וארבע, ובמעט ההכרה שקיבלתי…

יונה: תגיד לי למה סירבת לחזור לצבא!

דרור: האוכל היה נורא, ולא היו בנות בבסיס שלי…

עורב: אז למה סירבת לחזור לצבא?

דרור:             אוקיי!

הם לא נתנו לי לעלות ללבנון !

הייתי פקיד, סתם ג'ובניק…  (פיצוץ, חושך.)

רעש דחפורים, קריסת בניינים, פיצוצים, צעקות מפגינות ומפגינים (ערבית, נוכרית, עברית), יריות.

תמונה שנייה
היונה יוצאת מבין ענני האבק, פצועה, כנפיה הלבנות מוכתמות אדום מדם ושחור משריפה. יונת הרחוב נושאת אותה, גם היא פגועה, מכוסה אבק הריסות. יונת השלום מרימה את ראשה בקושי ופונה אל יונת הרחוב.

יונת שלום: הניחי לי…הניחי…עיני כבדות.
הניחי לי להניח את עיני עליך לרגע, שלא אראה עוד.
(נשמעת קריאת העורב)
הניחו לי ! הניחו לנח לנוח !
גם אני רוצה "יצא יצוא ושוב"!
געגועי לאהובי בכל נמל אינם יודעים מרגוע
ולא נופלים מערגת העורב לאהובתו…עלוב!
עיני כבדות. גדושות דמעות.
אני לא רוצה להביא שלום,
תנו לי פשוט להביא מחלות !

ג'בריל:
נגיד שתנתקי את הזרם מתעשיית הנשק,
ועל הדרך, נגיד, הגזענות הזו (מנופף בניירות) פשוט.. תחדל מלהתקיים,
פתאום. אז מה? פוליטיקאים יעדיפו את טובת האזרחים על טובתם?
את הרי לא יודעת מי את, מה את, מה את עושה פה
חסרה לך התרגשות, אז באת אלי?
אין! אין מספיק לכולם!
חוק השבות וזכות השיבה
יצאו לטייל במזרח ירושלים
מי ט/תבע?
מי עירער?
מי הסכים?
מי עם המציאות השלים?
מי הבין שכבר עמוס פה, לבאים?
אנחנו כאן.
אז מי שבשבילו הפליטים הם תגלית,
שיסכית
ויחליט:
11 מליון בני אדם
בין הירדן לים,
בלי מדינות ובלי אבטיחים:
אוכל, ילדים, חיים.

נאביל חוזר לשכונה, ידו האחת עוד מורמת, וכולם מברכים אותו לשלום. הוא מוריד אותה בכוח, (רעש ריסוק עצמות), ומגיע לשטח סגור "הכניסה אסורה חפירות ארכיאולוגיות". עובר את הגדר מקים אוהל, קושר את עצמו בשלשלאות לעצים מסביב, והולך לישון.

"קומץ מתנחלים" עם דגלי ישראל ענקיים מלשינים למשטרה.

הנח לי, עיני כבדות. ראיתי הכל.
ראיתי כבישים ריקים ארבעה נתיבים שמובילים לשום מקום,
מוחקים את האדמה, אונסים אותה
ראיתי רבבות אנשים חולים, פגועים                  בנפשם, בגופם,
ראיתי ילדות וילדים נושאים את כשלון ההורים…(מתה)

(היונה מחלצת כף יד מתוך פי היונה המתה, ויוצאת בהליכה של דוגמנית עם מעיל הפרווה)

סצנה שביעית

סקרלט מטפסת במעלה ההר. בראשו שיכונים גבוהים, מרכז מסחרי, סופר מרקט

גיא בן הינום-במעלה הגבעה

סקרלט: עגורים, חסידות ושקנאים
מה אתם יודעים?
מה הם יודעים, על תלאות החיים?
ירכיים חטובות, רזות,
עומדים על רגל אחת ודגים דגים.

צריך להתקדם בחיים,
אסור לעמוד במקום כשהכול הולך הלאה.
אבל משהו מרגיש לי מוזר בגב
משהו מושך אותי אחורה
אולי יש משהו לאבד, להתרוקן ממנו
בעוזבי את ה…ג'ורה.

מייסון אמרה לאמא שלה שהחיים בשיכונים יותר טובים
שיש עבודה
שאישה יכולה להגשים את עצמה
שמשטרה, צבא, ושאר אלימים יניחו לה לנפשה
וחוץ מכמה גזענים, מתאים לה לחיות ב"גבעה".

קול רדיו:
ביום שלישי בלילה, ערב יום השואה, "ליל הבדולח", שני נערים משועפט אשר במזרח ירושלים חטפו מכות ואחד נדקר בגבו, ממאתיים ילדים מגבעת זאב, שרצו "לנקות את הגבעה"…

סקרלט:
אבל מייסון אמרה ש…"יש מלייאן כמונו,
וכבר אי אפשר להבדיל,
כשאת נראית כמוהם, הם מניחים לך לחיות
את צריכה לעבור כמה שינויים" היא אמרה,
"איך שאת מתלבשת למשל, שימי מכנסיים וחזייה, ונעליי עקב,
מחשוף קטן לא יזיק,
רק כמה הרגלים אסתטיים – שיער, ציפורניים, ריסים, רגליים
ובית שחי…"

קול אישה 1:
"וכדאי שתדברי את שפת הגבעה, ובלי מבטא,
יש קלינאי תקשורת בשכונה,

קול אישה 2:
"ותסתירי – אמונה, מנהגים, ריחות של תבשילים…אבל המנות הכי טובות דווקא עוברות!

כמו מקלובה או מנסף, אבל איזה בוף בורגיניון או  coq au vin עסיסי תמיד עדיף!"

קול אישה 3:
"ויש את המוזיקה, הצליל המזרחי בקושי נסבל, הספרים, הסרטים וערוצי הלווין – את הכל צריך להעיף, ולקלוט את החדשים!"

"התרבות היא דבר נרכש! אז בואו נרכוש!"
אדם נמדד לפי רכושו, דבריו, טעמו…
אבל אנחנו? מי מודד אותנו, מי סופר? למי אנחנו נחשבים בכלל?

"אז אני רוכשת" היא אמרה, "ורכשתי לי דירה, בראש הגבעה, שבע עשרה קומה, מגיעה לעננים."

עננים. אני מרגישה געגועים,
כאילו שכבר הייתי בתוך ענן, כאילו משם אני באה, כאילו לשם אני שייכת…

אני עולה לגבעה, ואני הולכת לעוף!
א…אני אחזור. אני רק רוצה להעיף מבט…ואולי,
אולי גם אמצא לי איזה תרנגול פרא,
ויחד,
יהיו לנו אפרוחים,
שנוכל לשמור…

היא רצה לאורך הבמה, וקופצת לאחורי הקלעים.
שומעים את קרקוריה התעופה שלה….

סצנה שמינית
תמונה ראשונה:

ביציאה מסינמטק ירושלים
דרור נכנס, הוא סדרן בסינמטק, יוצא לעשן ג'וינט עם נאביל.

דרור: הייתי ממלא אותה, ככה באורז עם תפוחים ושזיפים, עם ..עם תפוחי אדמה מסביב, ברוטב דבש וחרדל, ורוזמרין בסויה הייתי מורח לה על הגב, שוכבת באמבטיה של צ'ילי מתוק, עם סלרי בשמנת בשמל ו..ומרשמלו. זה מתכון מיוחד במינו, ידוע בכל העולם, ממזרח למערב, נאמר עליו שהוא מעניק חיי נצח, לאוכל ולנאכלת.
באטריס מלכת בלגיה הייתה אוכלת כזה עוף ממולא כל בוקר, בעקבות נישואיה לנסיך מלזיה, שהשמועה אומרת שאמו היא אבי המתכון.

נאביל: לא יכול להיות, גם אמא וגם אבא ? גם למות וגם לחיות ? אתה שוב מספר סיפורים ? סלרי ומרשמלו? די כבר, תוותר ! תחיה את הרגע, תתעורר למציאות חייך האומללים : חזה עוף קפוא, מופשר במיקרו, אולי בלחמנייה מעאפנה עם עלה חסה מפלסטיק !
שזיפים… בוא אני אגיד לך: בבוסתן של אבא שלי היו שזיפים, מלאן. היום אתה יודע מה יש לו בגינה ? יש לו שם קניון ! חנות בגדים לשמנות יושבת בול איפה שהיה העץ.
די דרור, אתה מסטול. אל תבלבל לי תשכל. ג'נית. לך הביתה, תזמין לך אחלה גולש הונגרי מעיקרמאני הסודאני, טייקאוויי.

נאביל יוצא, נכנס לאוטו ונוסע.

דרור שומע את קרקורי התעופה של סקרלט, מביט מעלה, לפתע נשמעים קרקורי פאניקה, ואז רעשי חבטה שהופכים לרעשי תעשייה ולבסוף עוף קפוא באריזה קופץ מבחוץ לבמה ונוחת לידיו של דרור.

דרור מתרגש כאחד שנגלתה לו מלאכת האלים, רץ לטוסטוס שלו,

דרור: נאביל! חכה לי!

ומתרחק.

השעה שעת לילה מאוחרת, רחובות העיר ריקים.
טוסטוס יחיד מפלח את השקט, וצווחת עורב אחריו.

תמונה שנייה:

פח ירוק עולה על גדותיו.
מאחוריו נראה ג'יבריל העורב אוכל משאריות סקרלט.

פקק תנועה. צופרים, צעקות, משק כנפיים.

נשמעים "דיווחי גלגל"צ בשטחים": עמוס מאוד לבאים ממחסום א-ראם, ממחסום א-ראס, ממחסום אבו דיס, לבאים מכל הכיוונים.
מחסום אייל פקוק עד אל ג'ורה (המחסום ההומניטארי), מחסום אל ח'דר נראה פקוק מאד עד מחסום אל נשאש.
מחסום אל עזריה עמוס לבאים מכל הכיוונים בגלל תקלה במערכת הרמזונים, התנועה מופנית אל מחסום ארתאח , ביר נבאלא עמוס מאוד לבאים מצפון, (איבטיסאם, סמיחה וענדליב תזמנו: שבע שעות ו-20 דקות)… במחסום בית איבא יש תקלה ברמזונים ובמקום שיבושי תנועה, מחסום בית לחם (300) סתום.

עמוס לבאים ממחסום בית פוריכ, עומס תנועה מג'בע עד מחלף ג'וברה, בכיוון השני התנועה זורמת.

באיזורים הבאים תחסם התנועה בשל אירועי חג החירות: גשר חלחול-חברון, דיר בלוט, דיר שאראף, אזור החביות, הפשפש, הקונטיינר, זעתרא (תפוח), חווארה, חמרה, מכבים, מעבר דורא-אל פאוואר, נועמן , נעלין , סנסנה, עאנין, עורטא, עזון, עתמה, ענאתא (מחנה הפליטים שועפט),
ענבתא, צומת ג'ית, צומת הכבשים, צומת זיף, קלנדיה, קלקיליה, ראס אבו סביטאן, ריחן, רמאדין,
שיח' סעד, שקד, תיאסיר, תרקומיא …חג שמח לכולנו וסגר שמח וכשר.

מחסום חיזמה עמוס לבאים לכיוון פסגת זאב בגלל מאבטח חברת "מודיעין אזרחי" שמפריע למתנחל להתחיל עם שוטרת מג"ב, שנראית די משועשעת מכל העניין.. הסקרנים מתבקשים להימנע מסקרנות.

חושך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s