‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא – רדיו תרבות אתגרית ומציאות נושכת

http://allforpeace.org/heb/guy1592011/‎

בתחנה המרכזית של באב אל עמוד, בואכה שער שכם

כתבה מתאריך: 15 בספטמבר 2011

יושבים שלושה קומוניסטים זקנים ומעלים זכרונות, כשהיו העצירים המנהליים הראשונים לכיבוש. כולם מתחרטים ומחליפים מקפה לתה ליפטון עם נענע, ומחפשים משהו בגוגל באייפון.

היום יהוא ירון היה אצלי באולפן. לא ממש היה, הסורי היה. אבל כאבא, ראיתי את זה קורה, יום לפני שזה קרה.
אני מתכוון שככה זה: אבות מיועדים כנראה נוקטים משנה זהירות. אז נמנעתי מנסיעה מיוחדת לעמאן בסופ"ש האחרון, בחודש התשיעי לנעה.
למרות שזו הזדמנות נדירה, וגם הסורי היה, הזדמנות לחוות רגע עם כולם, כל המזה"ת וגם כמה חברים…
משרוע לילה, הלהקה שהופיעה שם, מלבנון, באה לביקור, והיו שם גם כמה אוטובוסים מכאן, וגם כמה יהודים מפה.
עמאן וסורי ולבנון, ותראו כמה שהטקסט הזה עדיין שכונתי.
היום שוחחתי המון ערבית. מהבוקר עד הערב, ועוד מתגלגלים לי על הלשון עיצורים, תנועות, מילים, ביטויים…
בסילוואן, ובשיח' ג'ראח ובתחנה המרכזית של באב אל עמוד, בואכה שער שכם.
היה לי חם ולבשתי חולצה שחורה. היה כתוב עליה בערבית אז עברתי בקלות, וכשהתקרבו אלי יריתי בהם ביטויי ברכה, ושאר מיני שיחה. בסוף כולם הרגישו מנצחים.
היו עליות וירידות, טליה במילרע אליאב שרה שמיימי וארצי ושומעים לה את הדוושות של הפסנתר מצייצות,
והשחקן רמי ברוך מוותר על הקהל המובטח שלו (על משקל ארץ)  כשהוא מסרב באומץ רב להופיע עם המונודרמה שלו "פולארד" בקריית ארבע. שאפו.
בשיח של קבוצת גרילה להחייאת התיאטרון הישראלי המת, הוספתי, למקרא היסוסים מסויימים:

  • כל כך נוח להפריד בין נושאי המחאה ונושאי הגבולות, "בעד הילד שכאן מת, בקצה הרובה שלך, זה ילד מת, זה ילד" שרה ברברה פעם וטליה אליאב היום, בגרסא שאך יצאה. האם גם המילים המצמררות האלה מסיטות את הדיון, כמו המילה "התנחלויות"? זמרת יכולה, כיום בישראל, לשיר את זה, אבל לתיאטרון סותמים את הפה. מבפנים. הצנזורה כבר נמצאת בפיות השחקנים, בקולמוסי המחזאים, הבמאים ומקבלי ההחלטות כבר שנים.

    להופיע בקריית ארבע שלא למטרות מחקר זה פשע. שיתוף פעולה מהסוג הגרוע ביותר שמקועקע בהיסטוריה המערבית כשם שקועקע בעבר.  במקועקע אני מתכוון לחרם, למחאה החברתית הרחבה במערב שמתייחסת במישרין למה שאנחנו עדיין, לצערנו, השחקנים הראשיים שלו במזה"ת.

    חוץ מזה שמנקודת מבט ישראלית בלבד, להתיישב, כמו להקים מרכז תרבות לאומי לפני סיפוח, החלת החוק הישראלי במלואו ויישומו, הוא פשע לפי כל האמנות שישראל חתומה עליהן, וקיימת בזכותן. זה נוגד את החוק שלנו, ואת מגילת העצמאות שלנו.  אין הבדל בין העובדה שאין אף מגמת תיאטרון באף בי"ס ערבי בישראל לבין זה שמתנחלי קריית ארבע האלימים זוכים לראות אותנו מרקדים, שרים ומדקלמים, בפקודה.

אחד ביוטיוב, שם דברים בקופסה, שם את הקופסה באדמה, שם את עגל הזהב של אהוד בנאי וצעק אל מגדלי השיש שנבנו בגבעתיים ומחקוה.
ילדים בכיתה א' עדיין סוחבים משקל רב, משעבדים את גביהם למערכת, ולא, אין לוקרים, ו"ישראל ממשיכה לפגר בחינוך ביחס למערב" אומרים באו אי סי די. וכל כך שמחנו שקיבלו אותנו.
אודי פראוור, הידוע יותר בתור דו"ח פראוור, בין השנים 1994-2004 ניהל את הגימנסיה העברית רחביה בירושלים. כשהייתי בכיתה ז'.
ולפני זה הוא היה כמובן אלוף משנה, כששיעבד את הגב שלנו לצה"ל. כך מנהלים בתי ספר בישראל.
היום הוא עורך אקציות בילידים של הנגב, הבדואים הלא-מוכרים, באופן סופי ומוחלט, ומזניק מבצע לאריזת ואיכסון הבדואים בשיכונים.

יואב יקירי ונטע יקירתו, ועוד חברים מקסימים שצעדו אל תוך האש בעיניים עצומות וגב זקוף, היו בהופעה של משרוע לילה בעמאן, ועל כך שוחחנו בחדווה, בין השאר.
יפה לראות שינוי. "כשהוא עולה לבמה זה… איפשר להישאר אדיש, הוא..מביא איזו מיניות דואלית כזו, רוקד ומשתולל בטירוף
ומצד שני מוציא משהו עמוק מאיזושהי ערביות שאני לא מכיר, לא רגיל להתחכך בה."

מרוב חווית ודיבורים לא שמתי לב שלא שמתי אף
שיר של יהוא. אז הנה בונוס.

http://www.youtube.com/watch?v=GMmkjezSmCI

ש י ר י ם

 

نطؤلي خرطة נטולי חרטא – רדיו תרבות ומציאות אתגרית

אוג'17 by guyelhanan

نطؤلي خرطة נטולי חרטא 02-09-11

 http://allforpeace.org/heb/guy292011/

שקט. אור נר לבדו, מסביב הכל חשוך. הפסקת חשמל בכל השכונה.
מלבד כל הגיצים הרגילים, שצורבים את המרחב התודעתי שלנו חזור וצרוב,
אבנים קטנות מאד רועדות על אספלט יהודי,
אספלט ציוני סדוק, כי בוקע השורש של העץ הפלסטיני
שנעקר והועבר לכיכר
בוקע, תחת האספלט הישראלי, שמתרומם,
רועד ומרעיד את האבנים הקטנות האלה בשעטה של מליון אנשים,
שני מליון רגלים צועדות,
עשרה מליון בהונות, במוצאי שבת, בכל מקום בחוץ, וגם על האספלט.
בטירות הבטון עסקים כרגיל: החלון סגור והמזגן עובד, ואשת ראש הממשלה מטיחה כינויים וחפצים בעובדת הסעד הסרילנקית שלה, ואותה, והכל בערוץ 10.
מרגול, שמעבר להיותה אשה אמיצה במאורת שרצים של גברים (וגבולות המאורה, כמו אלו של המדינה, אינם מוגדרים), תיזכר כמי שגנבה את תשומת הלב מהמחאה,
משל היתה משחק כדורגל חשוב בעת פיגוע, במסך המפוצל.
בגלי צבא ההגנה לישראל מדווחים כי גורם בכיר בצבא ההגנה לישראל אומר : לא מוציאים מהכלל אפשרות של הכרה ישראלית בפלסטין (???).
בטירת הכרמל משקיעים 40% מהתקציב בתלמידים, הועדות פורצות כפטריות טרכטנברג מבין מחטי האורן הלחים, וכבר אין חשש שמישהו יאמין שוב ש"ועדה" כוונתה "פיתרון".
מטה המאבק הקים צוות מומחים מעולה, בכל מקום מדברים על דור חדש של פוליטיקאים, ובסרט על דפני אצל דרוקר ושלח, שאולי שמו, נחש צעיר משרבב לשונו מסתנן לתמונה לצד דפני בתחפושת של יו"ר סטונדנטים, ואומר לקהל שלו "תעזבו אותי מהשטויות עם הידיים באוויר", והעיקר שכולם יתגייסו, ודפני לא עשתה צבא כי יש לה אפילפסיה והיא גם חתמה על מכתב שמיניסטים הקורא לסירוב שירות בשטחים, אבל היא לא זוכרת את זה. יאללה. איטלעו ברה.
שירים:
1. Mashrou' Leila – Arous 2011 مشروع ليلى – عروس
2. Mashrou' Leila – Shem El Yasmine 2011 مشروع ليلى – شم الياسمين
3.Ramallah Underground (Stormtrap) – Nateejeh bala shughol –
4. Youmna Saba   Ana Natra – يمنا سابا   أنا ناطرة
5. ASHEKMAN – 7itan 3am Te7kineh (ArcheWALLogy)
6. Night Reconnaissance –  the dresden dolls
7. ברי סחרוף
8. יהודה פוליקר ועמיר בניון – יש דברים שרציתי לומר
9. יהודה םוליקר וגורגיו דאלאראס – עיניים שלי
10. יהודה פוליקר – חלון לים התיכון
11. רוברט וואייט – United States of Amnesia

http://allforpeace.org/heb/%D7%A2%D7%95%D7%981882011/

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא 18.8.11

כהמשך לאקסטזה סביב נפילתו האיטית של הפשיזם המזה"תי, ותחייתו מחדש של דור שנמנם כל כך חזק, וקם על צד שמאל – עצבני ונחוש לפעול – שוחחתי עם ארז וגנר, רכז הפעילות של ארגון העובדים מע"ן באזור ירושלים (הם אשכרה יושבים במזרח העיר, ליד תיאטרון החאכאוותי איפה שהיתה מכולת אבו אל-עז), שסיפר על תנופת האיגודים המקצועיים בישראל וקודם לכן, או במקביל, במצרים, ב-2008, באקט מהמם של כ-28,000 תושבי/פועלי עיר טקסטיל ששבתו והקימו איגוד אלטרנטיבי לאיגוד שמובארכ "סידר" להם (השורש ס.ד.ר מצלצל מוכר??), הצעד המשמעותי הראשון בדרך להפלתו. קצת מזכיר את איך שהאוהלים מביכים את עופר עיני, ומאפשר לחלום על אלטרנטיבה להתארגנות מקצועית. מע"ן מאגדים בין השאר, נהגי משאיות, עובדי קבלן של רשות העתיקות, מורים מבתי הספר לצילום "מוסררה" ולתיאטרון "החזותי" והחוצבים המשובחים ממחצבת "סלעית" במישור אדומים, שהינם הפועלים הפלסטינים הראשונים להתארגן ולשבות מול מעביד ישראלי, ובאופן חוקי. שאלתם כיצד? הקשיבו ודעו.

שירה ז כרמל סיפרה לנו ברוב צניעות חיננית על מעשה גבורה שעשתה במאהל המחאה שבגן הורדים, בתחילת ימי האביב הישראלי, כשנענתה לשיר שם. על הגבורה כמושג ניתן למצוא דברי חוכמה אצל מורנו הפרופ' ישעיהו לייבוביץ, כמו גם על לאום, מדינה ועם, בין שאר המושגים המתחננים להגדרה מחודשת, אך לפני שאותם אמנים שהשתרעו על מחצלות ברוטשילד ו"דפקו" הופעות בחינם עלו על הגל, חלקם גם סרבו להופיע בעצרות המאהלים לפני שנהיה להם ברור שזה כדאי. חלקם מעדיף למשל להתחכך באנשי שלום והתחשבות כתושבי תקוע ורבנם התמוה (ברי סחרוף, אהוד בנאי..ועוד) או לרנן ולזמר ולפייט מעל בתיהם ההרוסים של עניי העיר בסילואן, בעיר דוד כמובן (ר' ערך דוד ד'אור, שלמה בר, מיכה שטרית). אך כשמרגול אומרת בפשטות שזו מחאה של אשכנזים מפונקים, היא מוצאת עצמה מנודה, ואז מעורבת עמוק בפלילים…כי העזה לומר את אשר על ליבה. מעניין.

שירים

1. youmna saba – fala tahremni

2.מוסלאחאת (רפורמות)

3. mashru3 laila – Ghadan yawmon afdal

4.חייל צה"ל כישרוני מאד מנגן על טנק. הלוואי וישאר כזה רגיש ולא יכנע להשאיר להם את נשמתו.

5. שירה ז כרמל – Semi-suite-new

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא

אמרתם מצוקת דיור?

http://allforpeace.org/heb/guy1182011/

כתבה מתאריך: 11 באוגוסט 2011

אמרתם מצוקת דיור? ברוכות הבאים לעולמם של בני המגזר הערבי בישראל, או לפלסטין לחילופין, שהרי ניתן לסכם את כל סוגית הכיבוש כמצוקת דיור.

גירוש, הפקעת אדמות, הריסת בתים או מרפסות, הגבלת הריבוי הטבעי ("כי לא רק בהתנחלויות יש ריבוי טבעי" נכתב על אחד האוהלים בת"א) בכל האמצעים שהדמו-חרטא המערבית שרכשנו מספקת : מהעדר תכניות מתאר ליישובים ערביים, ועד להרס דמות האב (במחסום או באבטלה) בחברה פטריארכלית התלויה בו לחלוטין. חכו חכו למהפכת הנשים. היא תבוא.
באמצע הלילה, בגינת לוינסקי שבדרום תל אביב, ישבנו. היתה אישה אחת. היא תהתה איפה תוכל להתפנות, ולא היה, אז היא התאפקה.
היה שיח מעניין, בין בחור בדואי, חמודי , "או גבי, אם אתה רוצה, כמו גיבור", גשש גדודי הסיור לשעבר, עובד כאחראי-משמרת במקדונלדס, עוד מעט יזכה בכוכב האחרון על החולצה, אבל בנתיים גר בגינה. הוא מקווה שיקבל את הכוכב בקרוב, ושיוכל לחזור צפונה, לטובא-זנגריה הנמצאת בצל המרכז המסחרי החדש של ראש פינה, ויהיה אחמ"ש שם או בכרמיאל לפחות. רוצה שמונה-עשרה ילדים משתי נשים. אכן, השיח מעניין. תחשוב על האישה, כמה היא יכולה ללדת? אומר לו באר שבעי מתארח. תושב קבע בגינה, נראה יהודי, מציע ללוות את האישה להשתין. היא מסרבת בנימוס. אורי בירואון, פעיל שנעצר, מדבר גם על אחווה אפריקאית עם הפליטים. סודנים שרועים על מזרנים במתחם האוהלים, שבניגוד לשדרת רוטשילד, נראו מאוכלסים גם באמצע הלילה. כמה פני אנרכיסטים טובים מציצים ומגיחים מדי פעם בהתפרצות צחוק, או בתוספת לדיון. שאגת הדרום.

שירים:
1. ד.א.ם مواطن مستهدف – אזרח על הכוונת
2. דניאל קאהן – Mayn rue plats/where I rest
3. ולדימיר ויסוצקי – Aj Shofer
4. ארתור ראסל – A little lost
5.נושאי המגבעת – ניסיון
6. מתי כספי – וידוי
7. שירה ז. כרמל – Daddy ran away with the circus
8. יוסי בנאי – אין אהבות שמחות
9. ביורק פיצ'רינג עומאר סולימאן (סוריה) –
Cristalline
10. עומאר סולימאן – עתאבאת
11. רוברט צימרמן – הזמנים אכן משתנים

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא

http://allforpeace.org/heb/guy482011/

כתבה מתאריך: 04 באוגוסט 2011

עוז מרינוב, שחקן ופעיל, סיפר על מופע בו הוא משחק, "קווי מתאר". זו הצגת הפינאלה של מורן אביב בביה"ס לתיאטרון חזותי. המופע מחולק לשלושה שולחנות עליהם מומחשות סביבת חייהם של כל אחד משלושת המבצעים, מרחובות לחדרים בבית ועד כיבוד שמוגש לאורחים. פיירוז נותנת הופעת אורח. כמו כן, התייחסנו למסמך של כוחות הביטחון, בדבר התמודדות עם הפרות סדר.
או בקיצור: הפס"ד. זה ללא ספק אחד הקיצורים המשעשעים ביותר בקהיליית הביטחון תרמה לשפה העברית, לא פחות מסכו"ם (סיכול ממוקד). בשפה עילגת ובשגיאות כתיב, מתוארות הנחיות לחייל המבולבל שנדרש למשימות שיטור באזור ללא חוק. עליו להבחין ולהבדיל בין המפגינים שמא יימצא ביניהם ישראלי. עליו לאמוד את מידת הנזק שיוסב לאדם, בהתאם לחלוקה זו. אך אבוי, ברך זה ברך, וגם אם לגיל נעמתי, פעיל שנורה בשתי רגליו בעת הפגנה במסחה (מהשיר הפלמ"חי?), נושא התחקיר שבסוף המסמך, היתה "חזות ערבית". ד"ר סמירה אליאן שוחחה עמי על מערכת החינוך הישראלית למגזר הפלסטיני (הידוע בכינויו "ערבי-ישראלי"), אותה היא חוקרת דרך ספרי הלימוד. על גורלו של תלמיד היוצא ממערכת נדיבה זו, שאינה משחררת אותו לעולם טרם יתמחה בשפה העברית, בתולדות הציונות ובתנ"ך, וללא כל גישה לתרבותו ולשפתו הכתובה. ב.א.(פואד) הזמין את מובארק, המועמד לדין על פשעיו בימים אלו, למקלט מדיני בצימר שהוא ישראל,
השב"כ בכל זאת מתעניין קצת ברצח של ג'ול אחרי שחטף את מנהלי התיאטרון המסוכן לפני שבועיים. ובשורה נעימה ומתוקה: מארגני המחאה הוסיפה שני סעיפים לדרישותיהם: הכרה בכפרים הלא-מוכרים ומתן אישורים לתכניות מתאר והרחבה גם בישובים ערביים. מצד שני, זה יכול להיות הטריז "השמאלני" שיבלום את המהלך.
שירים:
1אורי זהר –  אידישע פיראטען 
2. ברי סחרוף – שירי ארץ אהבתי
3. ראשיד טאהא – ברה ברה
4. The Smiths – I Am Human

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא
ימים אדומים
‎כתבה מתאריך: 28 ביולי 2011
http://allforpeace.org/heb/guy2872011/
ימים אדומים. מיץ אשכוליות אדומות עם סודה, הרקע מאחורי לונדון וקירשנבאום, פניו המסמיקות של הכלכלן-השופר של ביבי בדרך למטה והתחושה שהאדמה עולה, כמו צונאמי, בגל אדיר. אדמת ה"ח'מרה" האדומה שבשדרה, ענן האבק האדום שעולה תחת רגלי כל הצועדות והצועדים והעגלות והאוהלים. שבט אל עראקיב הצטרפו. קודם הממשלה דרשה מהם תשלום על הוצאות ההריסות של הכפר הלא מוכר שב"אזור הסייג" – המשולש שבין דימונה, ערד ובאר שבע. בנגב. מינהל מקרקעי ישראל ניהל מאבק ממושך לסילוק הבדואים מהקרקע שכלל גם פעולות של ריסוס ברעל של שדות מעובדים כדי להשמיד את היבולים. כולם מתרגשים. קרקעות לכולם? אישורי בנייה? תכניות מתאר, הרחבה? ישראל הבאה בתור לשחרור, לתח'ריר? צורת הפרפורמנס בה בחרו מובילי המחאה, האוהלים, איפשרה למוחים שונים, ממעמדות שונים ומחאות שונות, להרים את הראש (כיוון שהוא מסתתר בתוך כובע טמבל ענקי?). כך גם בדרום תל אביב, שכונת נוה שאנן. מתן קמינר סיפר על השכונה, על עכשו, על קודם, על לינה משותפת של פעילים, פליטים ונרקומנים בגן לוינסקי, או לפחות כך טענה "הסיירת הירוקה" וביריוניה שבאו, בנוהל, לפנות את דרי ה"גינה". היחס אל האוהלים בדרום העיר היה אלים, והם לא זכו אפילו לשוטרים כחולים. בכלל בשכונה רואים יותר מגב ויסמ. אז עברו גבול? גבול אסטתי, גבול גיאוגרפי, גבול מעמדי, גבול בטחוני? פיירוז שרה "תכתוב, וותמחי, חודוד, יא עוד" ("כותב, ומוחק, גבול, יא עוד"), ה"חברתי" עשוי לבלוע את ה"פוליטי" או לפחות את חלקו. כשסוגיית הבדואים תקבל מעמד של מצוקת דיור, כשטייבה תקבל את הקרקעות שהופקעו, וגם מייסר, ובקה, ואום אל פאחם ונצרת, כשהמחאה בסכנין לא תענה בכדורי צלפי המשטרה.  ואז מה יהיה? ביחד עם אסף אהרונסון נזכרנו ברגע מיוחד מחוץ ועל בימת הזירה הבינתחומית, במסגרת פסטיבל שלהם בז'ראר בכאר, בירושלים. שני קפוצ'ונים תפורים זה מול זה, והם לא רואים אחד את השני, ובה בעת אולי הם רואים רק זה את זה. נעים על חומות אבן, ועל הבמה, בין תצורות גבס, חייתיות ומופשטות, כמו ואריאציה על פירות ים, וטקסט, מפורש, "כיכר החתולות", "בית הקברות המוסלמי של ממילא, מוזיאון הסובלנות", "אקטיביסט", באנגלית ובצרפתית. אסף רקד, ודיבר על זה באופן יפהפה, לצד אמילי קומבט. בסוף היא שרה "מכורה שלי…". אף אחד לא דיבר ערבית. אולי הקפוצונים לחשו. לעומת זאת מיכה שטרית, דויד ד'אור ושלמה בר יופיעו במאחז המערבי הבלתי חוקי בעליל "עיר דוד" שבמעיי הכפר סילוואן. ביקשו מהם יפה שיבטלו, הם סרבו או התעלמו. ואני שואל אם היו מופיעים גם במועדון החברים של תנועת כהנא חי? היו מופתעים נגיד, אם אותו נורבגי מכוער, מרוב אהבת ישראל וציונים ושנאת מוסלמים, אולי הקשיב להם באזניות תוך כדי ירי?
•    1.Cocaine       John Martyn
•    2. Mourir pour des idées    Georges Brassens
•    3. Mawal ya Maawal       Marcel Khalife
•    4. Next One Is Real    Minimal Compact
•    5. Fairouz – Ya oud
•    6. El Hal Romancy – Mashrou' Leila
•    7. miri regev

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא
‎כתבה מתאריך: 21 ביולי 2011
http://allforpeace.org/heb/guy2172011/
‎ניסיתי, לרגע, להניף מניפה בשלל גווני הדור: המחאה האי-אלימה, ה"סלמייה", מאזורנו מעורר ההשראה עד יוון וספרד, (היתכן והכל התחיל בבילעין?) לאחר שכירסמו בה את רוב הבשר, יורדים לרחובות רבבות צעירים ודורשים לנכס לעצמם בחזרה את הדמוקרטיה, ומכנה משותף אחד לכל האמצעים הלא אלימים הננקטים מסיט אינז (חסימת כבישים ומסדרונות בסופרמרקט) לקריאה לסנקציות – היא מותירה את היריב, השמרן השולט, במבוכה. טל שפירא הציפה את האולפן בתשובות ומחשבות מרעננות בדבר לקיחת אחריות ואת עצמנו ברצינות, כשהרחיבה על תנועת ה-BDS, שייקה אופיר קדם לה בקטע נדיר מאי-שם בזמן וחזה בנביאות יתרה את מריבות הקוטג' והחרם, ואת ההתכופפות הצפויה של מנהיגינו, או שפשוט זה רק נדמה לי שיש תחת חדש לשמש ומשהו פה משתנה בכלל. הדמוקרטיה יוצאת לרחוב, הממשלה נגד העם והעם נגד הממשלה. אלו הן הסיסמאות איתן יצאו לרחוב, כן, לאותו רחוב, כיכרבין, בשבת הקרובה, כהמשך לעיר האוהלים שבשד' רוטשילד, בה הדיירים עוד מתעקשים להתעקש שזה לא פוליטי. עידן לנדאו מסביר יפה למה כן. זהירות, זה משכנע בקלות http://idanlandau.com/2011/07/18/to-the-leaders-of-the-housing-protest/.
‎١. שייקה אופיר – ארץ ישראל השלמה
٢. זהבה בן – טיפת מזל
٣. שירה זהבה כרמל – אל תאכילו את חיות הגן
٤. אמזיע' כאתב – dima ntou
٥. סאפו – مع الوقت Avec le temps
٦.Ali Farka Toure & Toumani Diabate – Ruby

‎נטולי חרטא
‎כתבה מתאריך: 14 ביולי 2011
http://allforpeace.org/heb/guy1472011/
‎לצד רועי אטינגר, הועלתה באוב חווית הריחוק, הנטישה, ההיעקרות, התלישות, בעקבות שיבתי מפריז עיר העורות, מ"תיאטרון השמש", לאחר חודשים של עבודה עם קבוצת תיאטרון "מז'אז", בהצגה "מסעות צלב". 
עכשו פה. 
הכל רועד מסביב, עוגת ג'לי אחת גדולה, בית הקברות של ממילא קיבל חבטה אחרונה מבית הדין הגבוה לצדק, שאישר להקים עליו את מוזיאון הסובלנות ע"ש צייד הנאצים שמעון ויזנטל (אבן הפינה הונחה ע"י שוורצנגר (מושל קליפורניה)). מוזיאון הסובלנות יוקם על גבי בית הקברות העתיק ביותר במזה"ת שבו קבורים לוחמיו של צלאח א- דין, ואלף מהם, אלף שלדים, הוצאו ונקברו בקבר אחים לצד גן העצמאות. הסבלנות נקברה. בי-ם. בסאם עראמין סלווה והילדים קיבלו את הבשורה המרה שבג"ץ דחה את עתירתם להעמיד לדין את השוטרים רוצחי הבת, עביר (1997-2007), לאחר מאבק של ארבע שנים. אף אחד מאיתנו לא היה מופתע. בג"ץ. הגוף שהפך את הסחבת לאומנות, שעדיין נהנה ממעמד תנ"כי, וממיט אסונות על גבי אסונות. אולי שוב חשנו בהבדל בינינו, בהגדרת האנחנו שלנו, באשר לציפיות שיש לנו ממערכת מכשירי המדינה ודמוקרטיתה, כי בסאם נשבר לרסיסים. האמת היא שכנראה יש עוד הרבה אנשים שמאמינים למבנה הקיקיוני הזה, יהודים וערבים, המכונה "בג"ץ". משל היה מכסחת דשא, נאבקים עליו כמו שני גברתנים המנסים להפעיל משהו, ולא קולטים שזה בכלל לא דשא אמיתי, זה שטיח, ושצריך שואב אבק. 
– בכיתה ב' עשו עלי חרם. שני חרמות. הראשון היה כי הייתי חדש, רזה, עם שינים בולטות, והשני כי שני חברים הפנו לי גב. המקום של הביטחון שלך, מול הביטחון שלי, 
האסטתיקה שלך, האסטתיקה שלי. שני מושגים שסותמים פיות. סוגרים את הדיון. מטעמי ביטחון, מטעמים אסטתיים. הטיעון האסטתי מאפשר להימנע מהתמודדות עם מה שמפריע.
‎שירים:
‎1.אריס סאן – בום פאם
2. יהוא ירון – קיים ונעלם
3.אמזיע' כאתב (amazigh kateb)- בונז'ור
4. זיאד אל רחבאני – אללה יסאעד

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא
http://allforpeace.org/heb/jarta1442011/

‎למחרת קומזיץ רווקים בעין שריג שבהרי ירושלים כמסיבת הפרידה ממני, ישבנו באולפן ובעודנו
‎הפוכים מליל אמש, אליק אחי ואני דיברנו על זעם. סיפרנו על אינטראקציה מעניינת שחוינו למול עדת
‎ מטיילים מסוקסים שחנתה לנו על הנשמה. בהתחלה חמישה, ואז
‎עוד 10 גברים שהגיעו חילצו מבעד לחזות הצבעונית של השרוואלים, המדים, המטפחות הלבנות כשל נשים בדואיות או דרוזיות והנרגילה סביב המדורה, גם "שוואנצעס", זנבות, חוטים לבנים מהמותן, עדות לתרבות, עולם שנעלם. כשפנו אלינו כדי לבקש שמן, לשאול אם יש גיטרה, או שנפתח להם בירה, כשטימאו את האוויר הצח בשפת מלחמה, המ"פ, הטירונות וכדומה, והזכירו בעקיפין שוב כמה חבל שכבר אין שם פלסטינים, ושאנחנו חיים באפרטהייד, ואנחנו בצד האשם, הזעם נכבש בנו, לאט, כמו מלפפונים בכבישה. והחיוכים המעטים, האדיבות שהצלחנו לבעבע, לשפת הצנצנת, מבעד לפקק, שהתיזו מדי פעם מנגינה, רבע טון או עיצורים או מילים מן העולם האסור, ההקנטות שהתקשנו להימנע מהן, עד שלבסוף, כשסיימו לאכול פיצה, הוכנע היריב מכורח התשת עצמו. ג'יוג'טסו פוליטי, אליק כינה את זה, וברקע נשמעו מי שיטפונות בתעלות הזעם של הרכבי פאנק שונים, אנשים כועסים ומחויכים מהעולם כולו, שוטפים את רחובות השכונה. דיברנו על יותר מדי הרכבי מוזיקה זועמת שהסתפקו בהבעת הזעם עד כדי הפיכתם למוצר ומותג, על העונש שקיבלה משטרת ישראל ביתנו בשיח' ג'ראח, על משרד החינוך במכתב למנהלים הערבים: דווחו על מורים שנעדרו ביום האדמה , על מותו בטרם עת של ג'וליאנו מר-חמיס, Juliano Mer-Khamis predicted his own murder by Palestinians.

שירים
‏    •    Daniel Kahn & the Painted Bird – Embrace the Fascists
•    יהוא ירון – דגל שחור
‏    •    Bad Brains – The Big Take Over
‏    •    Canzone Arrabbiata –  Love and Anarchy
‏    •    Forward to Death – Dead Kennedys
•    יהוא ירון – קיים ונעלם
‏    •    All You Fascists – Billy Bragg

‎نطؤلي خرطة נטולי חרטא
‎כתבה מתאריך: 29 באפריל 2011
http://allforpeace.org/heb/jarta3042011/

בתכנית אחרונה לקראת הפסקה של חודשיים לרגל נסיעתי לשחק בהצגה "מסעות צלב" בפריז, שוחחתי עם פידא זידאן על הנעשה בסוריה בכלל, ועל הדרוזים-הסורים בגולן והדרוזים-הישראלים בגליל בפרט, ועל יחסי ה"אנחנו והם" שביניהם. כמו כן כתב השטח שלנו, שי, סיפר על אמנות צידי הדרכים המוגשת באדיבות מדינת ישראל בע"מ, והפעם הנושא שבחרה לציין המדינה: ה"נכבה". מסילוואן, ערש הנכבה המתחדשת תחת עיר דוד, אל שמות הנחלים הפלסטינים שנרמסו תחת התעתיק של השם העברי ותחת כביש שש השמנוני שנהגינו הנהדרים נרדמים עליו או מחליקים בו. השמענו טעימות מחדשים של רדיו הד וביסטי בויז, את בובי לה פואנט מהפסנתרן של טריפו, ואת "תות ארד" (תות שדה) ממג'דל שמס.
שירים:
‏    •    Beastie Boyz – Make some Noise – Hot sauce commitee part two
‏    •    toot ard – colours – alwan
‏    •    Radiohead -King of Limbs –  Feral –
‏    •    Codex
‏    •    Lotus flower
‏    •    Boby Lapointe-  Framboise – Tirez sur le pianiste
‏    •    Sonic youth – I'm not there

http://allforpeace.org/heb/jarta3132011/
על יום האדמה ה-35, על ציונו ביפו בשבת הקרובה, על תנועת ה-15 במרץ, ההפגנות לאחדות לאומית ושביתת רעב של 30 אסירים במספר בתי כלא בארץ. על ארומה, ששוב עולה לכותרות בגזענות – חל איסור על העובדים לדבר ביניהם ערבית. אין חדש תחת השמש. אין מה לומר על מה שתחת השמש. על השמש, כאלמנט שמרכיב עדיין את הגדרת הזמן שלנו, זמן העירות, ושלפיו אנחנו מחנכים את ילדינו לקום מוקדם, או מפקירים אותם בידי מערכת הביוב..אה החינוך, ערש המחשבה הטוטליטארית. המקום הרקוב ביותר במבנה הפוליטי הזה המכנה את עצמו מדינה. מערכת החינוך היא האזורים המתים בצידי הדרכים, קרעי הבטון ותעלות השופכין, לא-נוף, כי אין נוף תחת השמש. עזבו אתכם מליברמן. ניסיתי ולא הצלחתי לספר על בי"ס מופלא בלוד, עמל 1, שתמקזים אליו כ-150 תלמידים שנשרו מ"המסגרות". אה כן, יהודים וערבים. כי זה ביב. ג'ורה. מתנקזים לשם כולם ומתערבבים, כמו שבג'ורה היהודית באירופה התערבבנו עם צוענים וקוזאקים. ..מערכת החינוך היא מוסד פשיסטי מפואר, הבסיס לכל תפיסת העבודה שלנו.
רק כשנהיה מודעים לכך, כמו גם לשאר האמיתות – היודנראט – המשת"פים היהודים, מעל מאה אלף חיילים יהודים בצבא הנאצי, האינטרס הציוני המובהק להכחיד חלק נכבד מהיהדות ולהשתלט על כלל ההוויה היהודית ומטרותיה, ועוד. רק אז נוכל לבנות בית ספר חדש, פוסט-פאשיסטי, מקומי, המייצג את המקום ואת המציאות. מתוך המודעות ש"הטוב" ו"הרע" שזורים זה בזה, ו"הנכון" הוא תחושה פחות או יותר משותפת לכלל בני האדם, באיזושהיא רמה. שניתן וכדאי להתעמת עם כל אמת "קשה" או "מכאיבה", על מנת להתקדם מעבר אליה. דוגמה נהדרת היא חלוקת היום לשעות. הנחת היסוד היא שקיימת הסכמה לתחילתו של היום בזריחה וסיומו בשקיעה. קיימת כמובן נטייה טבעית, וקיים ציות. יש תלמידים "טובים", שמגיעים בזמן. ויש, לא "רעים", "בעייתיים", שתמיד מאחרים. האידאל הוא מערכת שתוכל להתגמש בהתאם לשניהם. המציאות היא, שהעולם מחוץ ל"כותלי.." הרבה יותר "סובלני", ומאפשר לאדם לבחור. הוא יכול לבחור להידפק על דלתות השיטה ולהיכשל פעם אחר פעם, או לוותר עליה ולשקוע אל מתחת לשיטה. הוא יכול שיהיו לו את הכלים הנחוצים להתברג ואף להעפיל לפסגת השיטה, או שהוא יכול להישאב אליה אינרטית, ולהשתעבד אליה. על 18 פעילים-עצירים בדרום הר חברון, ועל מקרה של דיווח שהתבדה, ילד טען שנאנס ועבר התעללות מידי קבוצה של פועלים פלסטינאים, שוהים בלתי חוקיים הגרים בבניין בדרום ת"א. הם נעצרו, ודאי הוכו והושפלו, כונו "קבוצת התפוז המכני", ובמהלך השיחה עם חוקרת הילדים, שבאה למרות שביתת העובדות הסוציאליות, הילד נשבר והודה ששיקר. הוא אכן עבר התעללות אבל לא מידיהם. הם שוחררו. הטוקבקים, איומים. על הדמוניזציה – הז'אנר החדש בו פתח המחבר של מציאות זו, התסריטאי, ביבי. בשני מקרים של התעללות אכזרית הופנתה אצבע …(פוגרום בשת"פ צהלי ומתנחלי בעוורתא מיד אחרי הרצח באיתמר) ..מאשימה, שמשחיטה את שמם של שכנינו, ומתירה לעשות בהם פרעות. בשניהם לא נא נמצאו אשמים פלסטינים ואף אחד לא התייחס באמת לשמועה על התאילנדי. ז'אנר די משעמם בעיני – להעתיק את דרכי תיאטרון הצאר למאה העשרים ואחת, עם כאלה אמל"חים, זה נראה מגוחך.
רגבי אדמה במושב האחורי מד הדלק על ריק.
אצבעות מפשפשות בתא הקטן של הארנק, יש שם שקל אחד.
פקק תנועה.
"גרידלוק" מחמישה כיוונים.
קול צופרים.
ילדים מטונפים עוברים בין המכוניות למכור מוצרים צבעוניים ומבריקים, באגרסיביות.
מצתים, מסטיקים, צעצועים מפלסטיק.

‏http://allforpeace.org/heb/jarta2432011/
‎השבוע התכנית נפתחה במעגל חלילני במבוק אתיופים, שהעמידו בגיחוך את יומרת האדם המודרני היומרני לחדש או לשנות ולו דבר קט כמו תפיסות ומוסכמות, רעיון האוונגרד המוזיקלי של ג'ון קייג', הצורני של פיקאסו או המהפכני של אובמה הרי בעצם כ"כ נבוכים למול הרוח החופשית שנושבת באפריקה, דרך חלילים ובין כיכרות וסימטאות, והיכולת הבלתי מוגבלת של האדם ה"מוגבל" להקדים ולהתעלות על האדם ה"חופשי".. משם עלתה פתאום רשימה של מוצרים חקלאיים האסורים לגידול ע"י ערבים, מסתבר שיש כזו בארץ מדינת ישראל. תפו"ד, בריכות דגים ותותים למשל, כפי שרומז גם סייד קשוע במאמרו השבוע. האם מישהי/ו רוצה לשפוך אור על העניין? אנא. קולאז' של הגרוטסקה השבועית, נגזר לכדי עיסה צבעונית של רשלנות, צביעות, בושה, ותוכחה לקראת עוד נסיון לראיין את דובר מנהלת הרכבת הקלה בירושלים, כאשר לפתע נפערו ארובות השמיים ונפל פיגוע עלינו. גם גשם שטף את הכבישים. אבל האנשים, במבטים, במכוניות, בפקקים, נראו יותר רטובים ממשחקי המלחמה של המאפיונרים השולטים בנו, מאשר מכמה טיפות צנועות ונטולות יומרה הרסנית. שוחחתי עם רמי אלחנן, כשראיתי את שמו מופיע לי על צג הנייד, כחלק מריטואל הבדיקה אם נפגעתי.
‎איכשהו, מצאתי את ההבנה הפשוטה שלו מרגיעה, לצד הכאב הדליל שנפרש מהר על הכל, לקראת פעולות התגמול, תגי המחיר ויחידות הדיור שעוד יקומו, ואובמה שימשיך לבזבז זמן וכסף וחיים על הנפט של לוב, במקום לכפות עלינו הסדר.

‎שירים:
1.  Ethiopian Music- Dirashe- Phila Flute
2. בלקן ביט בוקס – הרמטיקו
3. ברי סחרוף – 77'
4. The XX -Basic space
Bjork – Boho (Joni Mitchel).5
6. אנתוני והג'ונסונז – candy says
7. יונתן שפירא – נומו נומו

http://allforpeace.org/heb/jarta1732011/
ב-15 למאי, יום הנכבה, תצויין האינתיפאדה השלישית, בפייסבוק. מעל 160 אלף לייקס כבר נאספו. הפגנות נגד הפילוג הפנימי בעם הפלסטיני בכל הגטאות, עוד קצת על "עונת התשתיות הלקויות" המכונה "חורף", ועל שאר ממצאי השבוע בדבר רשלנות המדינה : על התבוסה באו"ם למול הקרנת הסרט האפי-פלסטיני "מיראל", על הביקורת על המאגר הביומטרי, על בנו של איש שב"כ שסחר בנשק ושוחרר, כי דיכטר, ראש השבת לשעבר, ביקש יפה. צעיר יהודי שצעק "מוות לערבים" ואז דקר צעיר מכפר עקב בצווארו מואשם בהריגה בלבד, ויונתן נעים, צעיר שנפל מספירלת מדרגות מסוכנת ונחבט בראשו בקפה אדר בתל אביב, נאבק על חייו בביה"ח, בעת שהקפה ממשיך לפעול כרגיל. ביום שישי חוזרת סדנת האומנות לשיח' ג'ראח עם תלמידי תלמה ילין, מכוניות הוצתו בצפת, ובעוורתא, קימת מורסה מגרדת צורבת ושורפת, בשם איתמר, ונראה שאין שום כוונה לטפל במחלת המתנחלים שלנו אלא רק לעודד עוד הקרבת ילדים למען המולך הנדל"ני..עצוב.
שירים:
‏1. Beastie Boys – Root down (Free Zone Mix)
‏2. Cleerup ftr. Lykee Li – Until we bleed
3. זאב טנא – אלוהים – מתוך :זה שר
4. זאב טנא – אם כבר – מתוך : זה שר
5. חנאן צפדי – The microchip song
‏6. Lykee Li – My love
‏7. Lykee Li – I'm good, I'm gone
‏8. Beastie Boys – Pass the Mic

‎נטולי חרטא : הטלוויזיה האמריקאית ויחסה למאורעות באזורנו
‏http://allforpeace.org/heb/jarta1032011/
‎עזיז אבו שרה נחת לביקור ויחד יצאנו לריצה במחוזות נטולי החרטא. הוא סיפר על הטלוויזיה האמריקאית ויחסה למאורעות באזורנו, על הנעשה במצרים מאז נפילת מוברכ, ממאסר ראשי השב"כ המצרי (חלום!), להתנגשויות בין נוצרים למוסלמים בפרבר של קהיר. כמו כן על יממה טראומטית במרתפי האמן א-דאוולה, "בטחון המדינה". עזיז סיפר גם על תימן, עומאן, תוניסיה ולוב.שוחחנו גם על פליטי אריתראה וההפגנה הצפויה מול שגרירות אריתראה ברמת גן, בשישי. אירועים נוספים שהעירו את תשומת ליבנו, ראש מפלגת הימין בצרפת, מרין לה פן, בתו של הפשיסט הגזען, תרואיין ב"רדיו ז'י", הרדיו של קהילת הימין של יהודי צרפת, ביום שבת ה-13/3. בכך, הקרי"ף, הארגון המנהל את תמימות היהודים בצרפת ומסיתם ימינה, מכשיר את הדרך למפלגה הנאו-נאצית של פרנס נסיונל, שכבר מנצחת בסקרים. פה נפלא, הרב אלי ישי דוחה את גירוש הילדים, והשוטרים בשיח' ג'ראח עוטים רעלות, ככה"נ לאות הזדהות עם רעולי הפנים או בסולידריות עם הנשים נגד חוק הרעלה – ובסילוואן, בעת שערכתי סיור בירושלים לבמאי מאנגליה שהופקד בידי ע"י הקאמרי, נקלענו בין צעירי הרעולים מיידיי האבנים והגולות שבכפר לבין המורעלים והמרעילים שבהתנחלות. אכלנו גז, הסנפנו בצל, והמשכנו את טיול יום שישי בצהריים לתצוגת הרעל השבועית במוזיאון קבר שמעון הצדיק.

‎    •    בוב דילן Dink's song
‎    •    בוסה – חור בלבנה
•    Alaa We7 – the means
‎    •    בילויים – מתוך "עכשיו תהיו עבדים שלנו"
‎    •    דן עמרם/לאונרד כהן – עבד סוציאלי

http://allforpeace.org/heb/jarta25022011/
‎נטולי חרטא : כמו כוכב חדש בשמיים
‎כתבה מתאריך: 25 בפברואר 2011
‎שוחחתי עם רוני סגולי, חבר בלוחמים לשלום והמתאם הישראלי שם לשעבר, על ביקור שנערך בג'נין, עם כמה מחברי גדודי אל אקצה.

‫‬

‎‫רמי אלחנן ובסאם עראמין נכחו אף הם במפגש המרגש הזה. משם דילגנו אל נושא בוער לא פחות: גורלם של 100,000 נוסעים ביום, ו 400 משפחות המתפרנסות מהתחבורה הציבורית הפלסטינית של מזרח ירושלים. ניסינו לשוחח עם דובר הרכבת הקלה, אך למרות הסיכום בינינו, הוא לא ענה. שוחחתי עם רוני גבעוני, היועץ הכלכלי לעמותת 17 חברות מז' י-ם לתחבורה ציבורית, אל המאבק המתנהל זה זמן מה לבלום את המדינה והרכבת בעוד נסיון לדחוף פלסטינים החוצה, ולהשתלט להם על העסק. ג'ון סטיוארט מהדיילי ניוז מסביר למה ארה"ב תמכה במוברק כ"כ הרבה שנים, ובאיחוד האירופי עיתונאי מהגרדיאן מנסה לבצע מעצר אזרחי ב…ניחשתן/ם נכונה: שר החוץ איווט.‬

‎שירים:
1. הבילויים – תאחז בזה
2. סטינה נורדנסטאם – פרפל ריין
3. טום ווייטס – טריין סונג
4. פורטיסחרוף – לונדון, תל אביב, ברלין או בריסל
5. אהוד בנאי והפליטים – ערבב את הטיח
6.    הבילויים – שיר בחסות המועצה לפירות הדר

‎נטולי חרטא : תחת מלמלת שמלת עול הכיבוש
‎כתבה מתאריך: 17 בפברואר 2011
http://allforpeace.org/heb/jarta1722011/
‎בני אלדר ואנוכי נדבר על החיים תחת מלמלת שמלת עול הכיבוש,

‎ד"ר חנה עמית כוכבי תספר על תרגום חדש פרי עטה ל"אלף לילה ולילה", 
נשוחח עם השחקן המוכשר והנועז נדב בושם, המופיע בתיאטרונקלה במופע אישי חדש
נציין לטובה את אוהד חמו, כתבם לענייני ערבים, שפסע אל עבר מחוזות רחוקים 
ופגש בתעשיית ילדים פלסטינים אוספי מתכות למיחזור, הניזונים מזבל במזבלה של כפר יאטה, במזרח הרחוק, ליד חברון (שעה מירושלים) 
נתחמם לאורם של אירועי השבוע: דקירה של ירושלמי פלסטיני ע"י בית"ריסטים, במערב ירושלים, עיכוב הלוויתו ע"י המשטרה (ב5 ימים), 
כוונתה של עיריית ירושלים להעביר את מכללות צה"ל למזרח העיר (מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מערכת הביטחון מבצעת עבודת מטה להעברת המכללות הצבאיות מגלילות לירושלים. במהלך עבודת המטה עם עיריית ירושלים הוצעה החלופה של אזור הר הצופים. כאמור אפשרות זאת טרם אושרה, ונמצאת עדיין בבדיקה של מערכת הביטחון ועיריית ירושלים."), ומה בין מקימי שלום עכשיו למרכז הבין תחומי בהרצליה?

שירים:
1.איש מצרי מבסוט..

‎2. סאבווי סאקרס – חרא מדינה
3. ז'ורז' ברסנס – הפופיק של נשות השוטרים
4. א'ת'וורה אל חדרה – המהפכה הירוקה – קובץ זמרים וראפרים מכאן בברכה לטוניסיה
5. זיאד אל רחבאני – אללה יסאעד
6. בוויקה – איי מי פרימוורה

‎נטולי חרטא : רוחות השינוי עדיין מנשבות, ממצרים יבוא גם יבוא עידן חדש
‎כתבה מתאריך: 10 בפברואר 2011
http://allforpeace.org/heb/jarta1022011/
‎אבל פה עוד מבדילין בין דם לדם, משטרתנו דרסה נערה בת 14 אתמול בבוקר בסילואן, 
ומתנחלינו יצאו לשוח בין הכרמים, בבית אומר, לשכשך במי מעיינות ולרצוח נער, 
טהור מרבבה, בן 17,  במסגרת סיורי בית ספר שדה גוש עציון. 
ראש השבת דיסקין מפנטז על ג'יימס בונד, ומוחמד ג'באלי מספר לנו על יוצרים מצריים שיוצאים לראשונה לאור, 
לאחר דור בו ישבו וכתבו מהכלא: המשורר אחמד פואד ניג'ם, נג'יב סרור והסופרת המנהיגה הפמיניסטית נאוואל אסעאדווי שסיפרה מהכיכר שמשטר משלם לשוטרים 50 גיני ותרנגולת כדי שיכו את המפגינים.

•    Beirut-Detroit – Al-Iqaa – al Arabiya 1
•    Not Your Prisoner (Arabian Knightz feat Shadia Mansour, Fredwreck) 2
•    3ash al balad mat al balad – Marwan Makhul 3
•    Tamer Naffar of DAM- Lettres 4
•    Jan25 Egypt – Omar Offendum, The Narcicyst, Freeway, Ayah, Amir Sulaiman 5
•    Sheikh Imam – Ya Masr Qumi 6
•    Beirut Detroit – Al Iqaa – Olds 98 7

‎איחולי מהפכה פורייה לכל המזה"ת!!
‎כתבה מתאריך: 04 בפברואר 2011
http://allforpeace.org/heb/jarta30012011/

‎עם השחקן בני אלדר, פתחנו בנסיון מודע לבנות אופטימיות ולהאחז ברפסודה שמגישים בני ובנות העם המצרי והתוניסאי, ושאר הצעירים בעולם הערבי המתנער.

‎שמענו דברים מרגשים מפי מפגין מצרי, גייסנו לטובת עידוד המצברוח העל-לאומי כמה מהאמנים החדים ביותר באמירתם הנחושה, וניסינו לתהות אם וכיצד תיתכן תנופה כזו אצלנו, כזו תקומה עממית, שתבאנה רוחות המדבר ממצריים, דרך אל עראקיב שבנגב אל דהמש בלוד, מעג'מי ביפו, אל טייבה ואל קודס, כפי שבאה כזו רוח חולית אדמדמה בחמישים ימי הקיץ המכונים חמסין, כדי להבהיר לנו שגם אנחנו, עדיין, פה.
‎1. וואסים ווג'די – קטע מתוך ראיון עם מפגין מצרי
‎2. שאדיה מנסור ולוג'יק – So Serious 
3. וואסים ווג'די
4. דד אל חוכומה (נגד הממשלה) – מתוך קריאה אינטרנטית למצרים לרדת לרחוב ياشعب مصر انزلوا الشارع ضد مبارك يوم 25 يناير 2011
5. יהוא ירון –  לא זמן טוב 
6. יהוא ירון – עייפות (שיר אהבה)
7. Asian Dub Foundation – Fortress Europe

‎ערבית כשפה וכתרבות במרחב המחייה
‎כתבה מתאריך: 20 בינואר 2011
http://allforpeace.org/heb/jarka20012011/

‎יחד עם נתנאל סילברמן, משורר, מתרגם עברית-ערבית וידיד נפש אמיתי, ובנו הזעטוט איתן, הרחבנו בסוגיית הערבית כשפה וכתרבות במרחב המחייה, כדבר אותו אנחנו נושמים וחיים. על תוך תוכו של הדיאלוג המזרחי-מערבי אשר בטבורו אנו נמצאים.
על הקשיים של שנינו כדוברי ערבית טריים, ח' וח, ע, והשימוש במילים ערביות בתוך עברית היומיום. 
על התבגרות האוזן הישראלית, על חלל הפה כאבן עליה עוברים מיימי הערבית ונותנים בו סימנים.
‎מוסיקה:
1.Tujiko Noriko – magic
2.Tujiko Noriko – ending kiss
3. Tujiko Noriko – No Error in memory
4. Fares Karam – 6alabna
5. ג'ירפות- לא יודע למה זה קורה לי

‎מיסוך
‎כתבה מתאריך: 13 בינואר 2011
http://allforpeace.org/heb/charta13012011/

‎השבוע בית המשפט הפחית עונש לעברייני פגע וברח, למעשה מתקיים כבר שנים מנגנון מסודר ומעייף של ביקורת על מקורות מימון וקניסת אירגוני שמאל, צה"ל מתגבר מכירות נשק לדרום קוריאה, אנשיל פפר מפרסם קצין בכיר ומרייר שמודיע שתלאביב תחטוף ויהיו המון מתים (אם לא יתנו להם לשחק עם הפשיסטים של לבנון), ציפורים שיכורות מתאבדות ברומניה, המחנה הדמוקרטי מרים את הראש, בתל אביב, במוצ"ש, וזכרון על חבר שמג"ב רצחו, ועם זאת לעולם לא יחדלו מבילויים בליל שבת, לא יועמדו לדין, לא יענשו.

‎אי קטן של אלימות
‎כתבה מתאריך: 06 בינואר 2011
http://allforpeace.org/heb/jartabarta612011/

‎שוחחתי עם אחי, אליק אלחנן, דוקטורנט בספרות השוואתית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, על אי אלימות, על קרטה, על יידיש. על הקוטביות שבין גנדי לאצ"ל, שבין משטרת ישראל ביתנו להפגנות האי-אלימות של חברי תנועת "סולידריות", ובמיוחד על ההפגנה של שבת שעברה, מול הקרייה, לאחר היוודע דבר מותה של ג'ווהאר אבו רחמה בבלעין, כתוצאה משאיפת גז מדמיע המשמש לפיזור הפגנות, גז אשר נאסר לשימוש במדינות המערב כיוון שהוא גורם למוות. דיברנו גם על רגעים קטנים ומאושרים, ממש כמו מפגש בין אחים באחר צהריים מזרח ירושלמי שכזה.

‎שירים:
•    Charles Aznavour – Non, Je n'ai rien oublie
•    Mike Patton – Scalinatella
•    Y.A.S – Fax
•    The Velvet Underground – I'm Sticking with you
‎אורי זוהר וצבי שיסל – מורה לקרטה ביידיש

‎מעצרו של הפעיל יונתן פולק על שהשתתף בהפגנה נגד המבצע בעזה
‎כתבה מתאריך: 30 בדצמבר 2010
http://allforpeace.org/heb/netuleijarka30122010/

‎עזיז ואני שוחחנו על ענייני השבוע, מעצרו של הפעיל יונתן פולק על שהשתתף בהפגנה נגד המבצע בעזה, עזיז סיפר על סיור שהנחה בחברון, ההפגנה בסילואן והתחבולה הנחוזה של ראש העיר

‎שירים:
•    Youmna saba & fadi tabbal – tehfi
•    Charbel haber – miss june
•    Y.a.s – a man, mahi, oloulou

‎מציאות בועטת והיפ הופ ערבי בועט חזרה
‎כתבה מתאריך: 23 בדצמבר 2010
http://allforpeace.org/heb/jarta23122010/

‎על אוטובוס בסיאטל שישא כרזות בדבר פשעי המלחמה של ישראל, על ההזהרה המנומסת של השב"כ את המסיטים הגזענים בבת ים, על ההכרה בציד באמצעות בזים כמורשת עולמית, כמו אמנות העינויים (…?), הרס בתים נוספים בסילוואן, וחשיפה של מספר אמני ראפ ערבים מרחבי תבל כולל הרכב פסלטיני מצויין היישר מחשכת מחנות הפליטים בדרום לבנון, ומשל על העורב והיונה של נח, סיפור של אהבה נכזבת ובגידה
1. DaS rACIST – ek shaneesh
2. Logic feat. Shadia Mansour – So Serious
3. Katibeh 5 – 7uriat al jidran
4. Katibeh 5 – hada kofer
5. Katibeh 5 – leil al madinah
6. Lowkey feat. DAM, The Narcicyst. Shadia Mansour, Reveal, Hasan Salam, Hich-kas, Eslam Jawaad – long live palestine 2
7. הודית רביץ שבתות וחגים
8. Leonard Cohen – Field Commander Cohen
9. a-Sheikh Imam – Sali 3la Nabi

http://allforpeace.org/heb/jart/
‎היום לפני 30 שנה ג'ון לנון נרצח. פעם, כילד, לפני שידעתי את טעם השכול, הייתי חווה את היום הזה כיום אבל משפחתי.
‎אז לכבודו העליתי באוב את משנתם של אבות הציונות באשר לעיצורים הגרוניים הכלואים לנו בבטן. להיזכר מניין באנו, ואנא נלך?
שוחחתי עם מייסה רנדה קורד, מאחת המשפחות הקורבנות לאכזריות הברוטלית של ימנינו הקיצוניים, שחיים להם על הנשמה, יושבים להם על הגרון, מילולית. 
אחרי הקלטת התכנית הוזמנתי לקפה אצל מייסה. הגעתי וגיליתי שה"מתנחלים" (כתיאור אופן התנהגות גס ובריוני, טמא, אפל, וחולני) שיסו בהם את כלבם, שאומן ככל הנראה לתקוף. אב המשפחה נאביל ננשך ופונה לבית החולים, עת שהשוטר, בעל כיפה צבעונית תכלכלה וציצית מבצבצת מבעד למדים הניויורקיים החדשים שלו, מסתחבק עם המתנחלים החרדים שמראים לו תמונות של חנוכייה באקווריום שבור. 
אמרתי לו שהבנתי שמדובר בשימוש בכלב כנשק, וכתגובה נלקחה ממני תעודת הזהות שלי ונאמר לי ש"שמענו על ההצגות שלכם"
הזמנתי עיתונאי ושאר סולידריים, קיבלתי תחושה מצמררת מהמתנחלים השחורים ומאחיהם הפשיסטים הצבעוניים יותר, ממול (שערכו מסיבה והזמינו את חבריהם החילונים הליברלים, שלא הבינו את פשר מבטי) רשע חי ובועט. השוטר סרב להיכנס לבית משפחת קורד ולראות את הוידאו שהתקינו אצלם "בצלם" ובו רואים את החרדי האמריקאי השמן משסה את כלבו באדם זקן. השוטר, ככל הנראה מתנחל מקריית ארבע בעצמו, ביקש שיגישו תלונה מסודרת בתחנה. משפחת קורד גרים בבית שבשיח' ג'ראח משנת 56'. משפחתה של מייסה גורשה ב-48' מחיפה, וכך שוחחנו גם על הכאב האדיר שבשריפה, על המסעדה שקבורה תחת הזרג של קריית הממשלה, וגם על קרבתנו ככורדים..

‎העפלה רגעית לפסגת הפחד
‎כתבה מתאריך: 04 בדצמבר 2010
http://allforpeace.org/heb/pisgat/

‎היום התארחו בתכנית חכים בישארה, עיתונאי וקולנוען, והשחקן בני אלדר. מהפרעות שפורעים כוחות הביטחון בתושבי עיסוואיה שבצל האוניברסיטה העברית, למינויו של יאיר נווה לסגן הרמטכ"ל. ציטטנו ממאמר של פרופ' נורית פלד אלחנן, ופטפטנו עצמנו לדעת. השמענו הרכב לבנוני (שיחיו!) "משרוע לילה" (פרויקט לילה), וגם מתוך המופע המחדש את "רישומי פחם" של מאיר אריאל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s