רוכוב

 

רוכוב

 

 

 

 

 

 

לא משנה על זה עכשיו, אמר לי, שב.

אפשר מזגן? ביקשתי, הנה..אה לא, לא עובד.

אגודל אחד קצוץ בפרק הראשון, וכל האצבעות עבות אצלו. במפרץ בין האגודל לאצבע ביד ימין כתוב 13 בירוק, מקועקע. ניסיתי להפעיל את המזגן מעלי, כבר נהיה חם.

אתה ממהר, וחייך .

לידו, שני מושבים ממני, זוג צרפתים עם שני מדריכי רוטרד ליזראל ותלביב, בטח פנסיונרים.

הוא מתחיל איתם. עיניו אדומות קצת, בגדיו דהויים והוא נראה כאחד הפועלים, רק בלי שקית ניילון עם אוכל.  וור יו פרום?

סרפת, עונה לו הזקן בחיוך, נקי וחדש, עם זקן לבן ושיער לבן ודי מגוחך בעיני, או יפה, אבל בצורה חריגה, יחסית למונית, לעשרת יושביה, יחסית לפקק (עזמה) ולעיקוף (בונה תהיה לי בריא איך תה נוהג כאילו תה בן עשרים).

הם דיברו על דתות, וכבר איבדתי עניין.

אני הייתי עם בגדי הערב של אתמול, כולי בשחור, שמונה בבוקר, בלי דבר לקרוא או אזניות לשמוע רדיו בנייד.

הוא, מוסלמי, חזר שוב ושוב. משער יפו. לא עובד, לא נשוי ,בן 41. יש לו טבעת על הקמיצה, הוא מספר לזקן הלבן שהוא מאורס. סתם, נוסע לתל אביב לראות את הים.

 

 

כבר רציתי שיחזור להתעניין בי, שיעזור להעביר את הנסיעה הנצחית מירושלים לתל אביב, עם הפקק וההתחמקות המתחכמת ממנו, וחיפשתי איך, ובאיזו שפה להתערב.

 

הצרפתית קלה לי, הערבית מרגשת, העברית ברירת מחדל, בסיס.

 בסיס לכל מה ומי שמתרחש, היא האספלט, היא כמה עולה, היא איפה אנחנו ואפשר בקשה לרדת?

-איך המזגן, טוב?

-אל מוכייף בג'נן

-אה, אתה מדבר ערבית אתה? היה מופתע והסתובב אלי, ניכר היה שהשתעמם מקלישאות ה"כולנו בניו של אלוהים", והקווראן והתוורה בשיחתו עם הצרפתי.

מאיפה אתה? רושלים? אמר כמו טדי.

רחביה, היה בא לי רגע של כנות.

אמר 'אה.

אתה עובד, עשיתי עצמי כאילו לא האזנתי קודם.

לא, הולך ל"רוכוב". ואחז במפשעה, "אניק", לזיין. לרכב.

וואללה, איפה, בתחנה?

כן, הולך, מזיין, הולך לים קצת, חוזר לבית.

נחמד, חייכתי.

"שתיתי שתי בירות, סידרתי תראש, זבט ראסי" חייך, מתח שפתו מטה, הטה ראש אחורה הניף ידו כמו אומר לא תודה, לא צריך יותר כלום.

אתה מזיין? שאל

בטח, לפעמים.

בתחנה? שמה זה טוב

כמה עולה? שאלתי

מאה שקל מאה חמישים. חצי שעה

 

למה אתה לא הולך לצפון תל אביב, יותר טוב. בוגרשוב.

דמיינתי את פרצופם הנבוך של צרכני המין הצפ' תל אביבים למול הלקוח האסלי הירושלמי הזה, שימתין איתם בתור.

כמה? הוא התעניין

 אנא עארף, אולי 200.

לאא, אני לא מכיר אני…

אה , עוצרים אותך?ֿ שוטרים, עוצרים?

 

לא אני יכול להסתובב איפה אני רוצה אני יש לי תעודה זהות כחולה, אני יודע שוטר מה יכול לעשות, יכול ליסתכל בתעודה, ליעשה חיבוש, זהו, אני אין עלי כלום. כמה זמן שם , בוגרשוב?

אולי חצי שעה.

לאא, אני 100 150 שקל, שעה, הזובי נהיה ככה, ועושה אגרוף שעולה מלמטה, חזק, צריך שיכנס. אתה צעיר אינ'ך בעיות. וחייך.

 

איפה אנחנו, פתאום נבהל קצת, לא תל אביב? הנהג ניסה להתחמק מפקק הבוקר, ונכנס לפקק יותר גדול דרך אזור.

עזמה, ציין.

הסברתי לו. פקק.

עוקף דרך אזור, לקריית שלום דרך שפירא.

אתמול הייתי בתל אביב, אני אומר לו, היתה הפגנה נגד גזענות. והוצאתי מהארנק והראיתי לו מדבקה: "יש גזענות – אין נאמנות". הוא לא יודע לקרוא, אבל מדבר גרמנית, אנגלית, עברית, ערבית. הקראתי לו, אנשים הקשיבו מסביב (היה אולי עוד דובר עברית אחד או שניים, השאר הודו,סרי לנקה,פיליפינים,אפריקאים).

 

הפשיל את שרוול זרוע ימין וחשף קעקוע מעשה יד שמאל, כנפיים ומשמעויות ודאי לרוב בשלל עיטורים חובבניים, ו AAB מעל הכל.

זה: "אין אמון בחברים" אמר, כמו זה, והצביע על המדבקה. זה בכלא עשיתי.

איפה היית? מוסקובייה? קישלה?

לא, ע-תנאי, בבאר שבע .על כלום. חשיש. תפסו אותי עם בוף ככה, ומסמן שליש מכרית האצבע. שלוש חודש.

 

אני גם היו עוצרים אותי פעם, בירושלים. הייתי גר בבקעה. הייתי ככה לא מגולח, עצרו אותי באמצע הכביש רצו לעשות חיפוש.

 צעקתי עליה שהיא לא יכולה ככה מול כולם, שמעה שאני אשכנזי ונסעה. הכל גזענות פה, עונסורייה, אם הייתי ערבי היו פותחים אותי במכות, נכון?

 

שוב מושך את שפתו התחתונה מטה, הפעם לאות הסכמה.

פעם 11 שוטר מהבולשת תפסו אותי נתנו לי מכות. אמרתי, וסימן עם ידו "חכה חכה", אני יודע מה אתה מגיע לך לעשות לי ומה לא מגיע, אמרתי לשוטר, חכה. אתם ככה 11 על 1 זה לא חוקי. לאן הלכתי ? למטה ארצי. אבא שלי היה עובד שם, נקיון. באתי אמרתי לשומר אחת שתיים שלוש.

אמרתי הרביצו לי שוטרים, אני חולה, אני אין עלי כלום. אמר לי תן תעודת זהות, אמרתי קח.

נתן לי תעודה של המשטרה על החולצה ואמר אתה יכול ליכנס. נכנסתי הלכתי לקצין גדול מאד, הכיר אותי למה אבא שלי היה עובד בנקיון.

אמר לי מי עשה לך מה, אמרתי לו אחת שתיים שלוש. אמר לי לך תביא נייר מהרופא בשביל כל העין שלי היתה דם, נפוח בראש הייכ. הלכתי היביתי לו נייר. אמר תלך לשח"ם בגבעת שאול, תחזור. הלכתי, חזרתי. תיכנס פה, היביא הבולשת, אמר להם תיכנסו עם הראש למטה. אמר לי תגיד: מי עשה לך, מה עשה. אמרתי, זה תפס אותי ב שׁיערות, זה שם לי הראש בקיר, זה נתן לי בוקס בבטן. לא כתב ככה, בעיפרון. הכל כתב בקמפיוטר. אמר לי עוד פעם יעשו לך ככה, תקשר אלי, ונתן לי פתק עם טלפון.

 

אחכך כמה ימים, בא אלי בולשת, אתה לא יודע שהוא שוטר הוא לובש ככה רגיל אבל אני מכיר אותם בפנים, בא אלי, אומר שים ידיים על הקיר. עושה חיבוש, אמרתי תעשה אין עלי כלום. הכניס את היד לכיס שלי והוציא הארנק. אמרתי אתה לא יכול ליסתכל לי בארנק, בניירות שלי זה אסור אולי יש משהו, משהו מחברה אסור שיראה, אמר ששש, סתכל לקיר אל דבר, והוציא הרשיון שלי, יעני כי היה כועס כי הלכתי למח"ש לפני..

לקח השם שלי והמספר רשיון, ואמר למשרד הרישוי זה יש לו עבירות סמים, הוא שותה, באו לקחו הרשיון. עד היום שנה וחצי עוד לא קיבלתי רשיון חזרה ואני רשיון שלי נקי, בלי דוחות בלי נקודות, אין לי בכלל אוטו.

תגיד איפה זה הים?

מה זה פה?

זה אזור, עכשיו כבר תל אביב, זה אבו כביר.

מה זה, סיג'ן?

כן, כלא.

הסתכל. שילכו כל הכלא האלה, הרסו לנו תחיים. יחרב ביתום. תנו לחיות בשלום.

אני, יורד פה, אמרתי. רחוב הבא זה סלמה, שמאלה עד הסוף, זה הים. ומהים, כמה תלך יותר ימינה, יותר בזזים.

שריעה סלמה דוגרי עלא טווול מהתחנה.

בדיוק.

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s