"עמוס לבאים" (מחזה) – חלק א': "ביקור בסילוואן", חלק ב': "דרכונים של שחר האביב"

http://www.youtube.com/watch?v=B2fG9xYTe5c – חלק ב'

aloncohen.bandcamp.com – מוזיקה מקורית מאת אלון כהן

על המחזה והרקע לכתיבתו

כתבתי מחזה על חופש התנועה של ציפורים ובני אדם.

המחזה נכתב מניסיוני האישי, כסטודנט בנכר המגלה שכיסופיו האישיים למערב מצרפים אותו לתור ארוך וגלובלי של מבקשי אשרות שהייה; השאיפה לזכות בניירת המערב מניעה אנשים מלבנון, סוריה, חוף השנהב, ישראל, סין, פלסטין וכו' אל משרדי ההגירה של אירופה.

המחזה הינו שיר הלל אירוני ליחס הדואלי למקומיות –

מצד אחד, סדיקת הבורות האוריינטליסטית שלנו, מתוך רצון להשיל את הזהות המקומית, על ריחותיה וכתמיה לטובת פורמייקה היפו-אלרגית וניירת-חופש,

ומצד שני הכמיהה האמיתית לטעמיה וצליליה של המקומיות שבנו.

המחזה עוסק בשאלה מהו חופש באספקלריה ירושלמית – נייר? מסמך, אשרה, דרכון?

יש מי שמתנועעים כאן ללא הגבלה, כציפורים נודדות, יש ציפורי טרף, דורסות, זהירות וחשדניות, ויש כאלה שלא מקבלות אשרת-תעופה כלל.

"הדרור – סילוואן כמשל , תמונה רביעית מסצנה ראשונה"

פרק מתוך ההצגה המתבשלת "עמוס לבאים" המכיל את יסודות היצירה: הרצון לדבר וליצור כאן על כאן ולכאן, במציאות הירושלמית המכתיבה היררכיה של זהות ושל חופש.

"דרור" הוא דמות של טיפוס מקומי שהתרוקן מזהותו, שחוצה מתוך בורות תמימה את הגבול הבלתי מסומן בין ירושלים ואל-קודס. בתוך שיטוט אוריינטליסטי בסילוואן הוא מגלה שאינו אורח, אלא חלק מהמציאות והכוחות המאיירים את המקום כפי שהוא.

סילוואן שלא כמשל אלא כמציאות, בוערת בקרב זהות המתחולל סביבה, בין מתנחלים לתושבי סילוואן, ארכיאולוגים, פעילי שמאל, עיתונות – כל צד ואליליו.

בתוך כל אלה, נפגשים דרור (אחד עם דרכון כחול וזהות מתייסרת) ותרנגולת (דרכון ירוק) ברגע מביך של בורות וגיחוך ההווה.

על מדיום תיאטרון הבובות

אנו עובדים בתיאטרון בובות לשאת סיפורים ומסרים ישירים על שום הנאיביות שהוא נושא בעיני רבים.

המדיום מאפשר לקהל לגשת ליצירה ומזמין לשמוע את הסיפור על אף מורכבותו והיצמדותו למציאות הקשה.

היוצרים:

בימוי, עיצוב ומשחק: גיא אלחנן ונעה אבנד

מוסיקה מקורית ועיצוב סאונד: אלון כהן

יצירת תפאורה ובובות: נעה אבנד

הופק בתמיכת המרכז לתיאטרון בובות, חולון.